תימן שוכנת בדרום מזרח חצי האי ערב. התימנים ברובם הינם תושבי קבע .הם יושבים במעט ערים ובהרבה כפרים ועיירות המפוזרים ברחבי תימן. אוכלוסיית תימן הומוגנית כ-95% הם ערבים, המחולקים לשתי קבוצות אסלאמיות ראשיות: הפלג השיעי של שושלת הזיידי הנמצא בצפון ובמערב תימן והפלג הסוני בדרום ובמזרח תימן.

קהילת יהודי תימן היא מהקהילות היהודיות העתיקות ביותר בארצות ערב. יהודי תימן מיוחסים לשבט יהודה. על-פי ממצאים ארכיאולוגים ,ההתיישבות היהודית בתימן התחילה לאחר חורבן בית ראשון ,והיא הלכה וגדלה לאחר חורבן בית שני . בשנת 1948 (ערב הקמת מדינת ישראל) מנתה קהילת יהודי תימן כ-50,000 תושבים.

בעת העתיקה התקיימה בתימן ממלכה יהודית בשם חיימר .המלך יוסף דו-נואס היהודי היה אחרון מלכי חיימר  בתימן ,בטרם נכבשה ע"י החבשים . עד למאה השביעית נשלטה תימן לסירוגין ע"י החבשים והפרסים.

במאה השביעית נכבשה תימן ע"י מוחמד, ודת האסלאם נכפתה על התושבים. ליהודים  נקבע מעמד משפטי  מיוחד של בני חסות (דימי) שמשמעותו -מעמד נחות ביחס לתושבים המוסלמים, והם חויבו לשלם מס גולגולת(ג'יזיה) . במרוצת הזמן ,הם חויבו גם בתקנות משפילות נוספות ,שהשתנו מפעם לפעם בהתאם לאופיו של השליט.

תנאי החסות, אמנם אסרו על  כפיית האסלאם על היהודים, אך בפועל התרחשו  מידי פעם גזרות השמד וגירוש  על הקהילה היהודית . סיפורים רבים על יהודים ,שהעדיפו למות על קידוש השם או לצאת לגלות  ולא להמיר את דתם, ידועים בהיסטוריה של יהודי תימן.

אחד מהם הוא סיפור "גלות מוזע". המלך אחמד אבן חסן אל מהדי ביקש במאה ה-7 ל"טהר" את תימן  מיהודיה , לצורך זה צווה להרוס את בתי כנסיותיהם, שרף את ספרי הקודש וצווה  על היהודים להמיר את דתם או לעזוב את הארץ.מאמצי היהודים להעביר את רוע הגזרה בטענה ,שהם תושבי המקום מימים ימימה לא הועילu .הוא הסכים לבסוף להצעה ,שהם יגלו למוזע שבשפלת תהאמה,בחוף ים סוף- מקום קשה ואף בלתי ניתן להתיישבות..רבים מתו במהלך ההגליה, ואחרים לא שרדו את תנאי החיים במקום. ר' שלום שבזי , מגדולי משוררי תימן, כתב קינות מרגשות  על מסע הגירוש .רק כעבור שנתיים בוטלה הגזירה ,ומששבו היהודים למקומותיהם, התברר שכל בתיהם נתפסו ע"י מוסלמים והם היו צריכים לשוב ולשקם את חייהם.

החוקר יוסף שכטמן  בספרו "על כנפי נשרים " כותב, שמעמדם של היהודים בתימן ואיראן היה הקשה ביותר מכל ארצות האיסלאם ,כי בנוסף להיותם בני חסות על כל המשתמע מכך לגבי מעמדם הנחות ,הם סבלו גם מהשלטון המוסלמי השיעי הקיצוני , ששלט בתימן ,והתייחס אליהם כאל טמאים. הוא קבע אף תנאים מחמירים ייחודיים להם.

בין היתר:

החמורה מכל הגזירות הייתה "גזירת היתומים", היא מבוססת על אחת הסורות במסורת האיסלאם ,לפיה כל יילוד בן אנוש הוא בן דת האיסלאם ,שהיא דתו הטבעית, אלא שהוריו, שאינם מוסלמים, מעבירים אותו על דתו הטבעית והוא נעשה "יהודי" "נוצרי" וכדו' ,לכן אם אחד מהוריו נפטר , יש להשיבם בכוח אל דתם הטבעית לאיסלאם. באמצעות סורה מגוחכת זו נחטפו  מאות ילדים יתומים יהודים ממשפחותיהם ואוסלמו בכוח.

גזרה נוראה זו עוררה זעם רב והתנגדות חריפה בקרב כל יהודי תימן, , כדי להציל יתומים  אלו מחוטפיהם ;פעלו היהודים  בדרכים שונות כגון : הסתרתם עד שגדלו ,השאת ילדות קטנות  לאנשים מבוגרים ,הברחתם לישובים הרחוקים ממרכז השלטון. ב-1922, משחודשה התקנה , היו מבריחים את היתומים לעדן, שהייתה נתונה לשלטון בריטי ,ומשם היו עולים לא"י. מבריחי יתומים שנתפסו, הושלכו לבתי הכלא ,וסבלו  ייסורים קשים. (ראה עדות של יוסף שרעבי, שהוברח ע"י אמו בגיל 4 לא"י ,לאחר שנתייתם מאביו)

למרות התקנות המשפילות והיחס המשפיל של המוסלמים כלפיהם  קיננה בלב היהודים הרגשת עליונות ביחס למוסלמים. הם ראו עצמם כעם הנבחר, יודעי קרא וכתוב וקוראי ספר לעומת בערותם של שכניהם המוסלמים. הם דבקו בדתם, וככלל ,רובם עמדו בכל מבחני השמד.

קהילת תימן הייתה קהילה מבודדת  בהשוואה לקהילות יהודיות אחרות , אף על פי כן, ידוע על קשרים, שהיו כבר בעת העתיקה-של חכמי תימן עם גאוני בבל בכל הקשור לענייני הלכה, עם חכמי מצרים ובמיוחד עם הרמב"ם ויורשיו. בשנת 1165 כשגזר המלך עבד אל נבי גזרות שמד על יהודי תימן.נחלץ הרמב"ם לתמוך ביהודי תימן , ושלח אליהם את  "אגרת תימן", ובה דברי עידוד להחזיק מעמד יחד עם  הנחיות ,כיצד לנהוג נוכח גזרות השמד.
כמו כן הושפעו יהודי תימן מזרמים שונים ,שהתחוללו ביהדות. במאה העשירית הם הושפעו רבות מהפילוסופיה של הרמב"ם ושל ממשיכיו.

במאה ה-16 הושפעו יהודי תימן מתורת הקבלה של האר"י  וההשפעה באה לביטוי בשירה ובפיוט,  השפעה זו בולטת בעקר אצל המקובל רבי שלם  שרעבי.
במאה ה-17  הושפעו  יהודי תימן מאוד מתנועת השבתאות ,שהתחוללה באירופה .רבים מביניהם התכוונו  לעלות לא"י בעקבות זאת ,ובגין זה  סבלו קשות מהשליטים ומהאוכלוסייה המוסלמית.

עיסוקיהם

מרבית יהודי תימן עסקו בעבודת כפיים ומעט במסחר פנימי. הגברים התמחו  בעיקר בצורפות והנשים בעבודות יד(רקמה).

התמורה המשמעותית בתחומי עיסוקיהם ובדמוגרפיה של יהודי תימן התרחשה בראשית המאה ה-19 בעקבות כיבוש עדן (נמלה הדרומי של  תימן)ע"י הבריטים.

בתקופה זו החלו יהודים מתימן להגר לעדן ןלעסוק במסחר עם ארצות חוץ, בעקר ביבוא וביצוא עם הודו , בין היתר סיפקו סחורות ושירותים  לצבא הבריטי ,שחנה במקום. בעקבות הגירתם לעדן הם נפתחו להשפעה של התרבות המערבית ולמסורות של קהילות מחוץ לתימן. יהודי תימן שבעדן התעשרו ( משנות ה-70 של המאה ה-19 ). גם יהודי צנעא מנאכ'ה,עמראן,ד'מאי נהנו מהשינוי בתחום עיסוקיהם.

העלייה הראשונה- יהודי תימן

בשנים 1881- 1882 עלו לא"י כ2500 יהודים.הם הקדימו במעט  את עלית הבילויים ,שכונתה לימים "העלייה הראשונה".
כמה גורמים לעלייתם:

א. האימפריה העות'מאנית ,ששלטה בתימן ,באותה העת,  כפתה עליהם תקנות משפילות ;לנקות ביובים ולטחון קמח עבור הממשל ללא תשלום,

ב. בשנת 1881  ,ע"פ פסוקים מספרי התנ"ך, חלה לדעתם הגאולה,

ג. מצב כלכלי קשה בצנעא עקב בצורת קשה ,

היהודים שהגיעו היו דתיים מאוד וחרוצים מאוד. בניגוד ליהודים ,שהתגוררו בארץ, הם נמנעו מלהתפרנס מכספי שדר"ים, ועסקו בעבודת כפיים. כמו כן ,כל העולים נשארו בארץ חרף הקשיים, שהיו מנת חלקם.

במאה ה-20 התחדשו גלי בריחה מתימן לא"י ,תוך סיכון עצמי רב. הידועות בעליות אלה הן:

1. עלייתם של מאות יהודים, בעיקר מצפון תימן בשנים 1907-1905, שהתיישבו במושבות הראשונות בשפלה. בשרון ובשומרון,
2. עלייתם של למעלה מ-1500 יהודים בעקבות שליחותו המוצלחת והפורייה של שלמה יבניאלי בשנים 1910-1911.

בשנת 1929 הורחקו  היהודים מכל עסקי הטקסטיל ואולצו להעסיק ולאמן מוסלמים ,כדי שהמוסלמים ייקחו מהם אחר-כך את מקומות העבודה.

הסכסוך הישראלי -פלסטינאי הוסיף נדבך נוסף לסבלם של יהודי תימן.
ההסתה של הפלסטינאים, ובעיקר ביקורו של המופתי הירושלמי בתימן  בשנות ה30, גרמו לכך, שהשליט  התימני אסר על הגירה לפלסטינה.

החלטת עצרת האומות המאוחדות ב-29 בנובמבר 1947 על הקמתה של מדינה יהודית בא"י הסעירה את מדינות ערב, והקהילה היהודית בתימן ובעדן  הפכו "שעיר לעזאזל" של השלטונות והאוכלוסייה
המוסלמית.

הפרעות בקהילה התימנית בעדן.

בעדן התגוררו יהודים רבים מתימן  , ב-1947  הגיע מספרם לכדי 5500 נפש . את ריכוז יהודי תימן בעדן ניתן  לחלק לשלוש קבוצות:
1. מהגרים מתימן ,שהשתקעו בעדן וחיו בה שנים רבות, הם השתייכו לקהילה המקומית התחתנו בה ולעיתים אף אימצו את נוסח חייה ותפילותיה. ניתן להעריך את מספרם בכ-1000 נפש.
2.יהודים תימנים, שהתגוררו בעדן בדרכם לא"י:  הם חיו בעדן מספר שנים, כשכל כוונתם לחכות להזדמנות נוחה לעלות לארץ ישראל. רובם המשיכו להחזיק במנהגיהם ולהתפלל בבתי כנסת תימנים. רובם התגוררו בדירות שכורות בבתי מחסה ובשייך עותמאן. קבוצה זו מנתה כ-500 נפש.
3.פליטים חדשים: יהודים  שזה מקרוב הגיעו לעדן. לרובם לא היה מקום לשהות בו  או להשיג פרנסה למשפחתם. אלו התגוררו ברחובות עדן. בבתי המחסה בעדן ובשייך עותמאן. החל מ-1945 שכנו גם במחנה "חאשד", שכונה  גאולה.
מספרם של אלו היה כ-4000 מתוכם כ-2400 חיו במחנה עצמו..מספרם הלך וגדל מיום ליום ,והשלטון הבריטי ניסה לעצור הגירה זו באמצעים שונים, אך ללא הועיל , וקצב המהגרים הלך וגדל.

בדצמבר 1947, שלושה ימים בלבד לאחר ההכרזה על  תוכנית החלוקה, נעשה פוגרום קשה מאוד בקהילת יהודי עדן ובקהילה התימנית בעדן. בעדן הוכרז על 3 ימי שביתה והזדהות עם ערביי פלשתין, השביתה נקבעה לשניים בדצמבר 1947 .

במהלך יום השביתה הראשון(2.12.47) הסתגרו היהודים בבתיהם, הם השתדלו להימנע מכל מגע או חיכוך עם המפגינים, אולם הסתבר ,שכל אמצעי הזהירות לא הועילו. כשהאספסוף המוסלמי לא מצא את היהודים ברחובות העיר ובחנויותיהם החליט להיכנס לרובע היהודי בעדן ולפגוע ביהודים באופן יזום.בשעות הערב המוקדמות  נכנסו צעירים ערבים לרחובות היהודים והחלו ברגימת הבתים. ממספר בתים יידו היהודים בפורעים בקבוקים, שהוכנו מבעוד מועד ע"י חברי תנועות הנוער היהודיות "החלוץ" וה"תקוה". בתחילה נהדפו התוקפים, אולם, לאחר מספר שעות החלה התפרעות מחודשת ברחובות הרובע,שכללה שריפת מכוניות,שריפת בתי ספר לבנים ולבנות והשחתת מבנים.
ביום שלמחרת המשיכו הפורעים הערבים לשרוף את הבתים, ששכנו בפאתי הרובע ,ולרגום בתים נוספים. לצורך פיזור הפורעים הזעיקו הבריטים-מושלי עדן-את ה.A.P.L.   (חיל המשמר הבדואי). חיל זה התבקש להגן על הרובע ולמנוע מעשי הרג וביזה. אולם במקום למלא את תפקידו  הצטרף לפורעים  ולבוזזים ,והגדיש את הסאה על ידי ירי מכוון לבתי היהודים. ירי ,שנועד להרוג את כל מי ,שהזדמן בדרכם(נשים,זקנים וטף). עד הגעתם של חיל המשמר הבדואי עוד נראו ניצני הגנה עצמית. היהודים הצליחו להגן על נפשותיהם ובתיהם בעזרת צעירי הקהילה.ברם הצטרפותם של חיילי ה- A.P.L   להמון הפורע הפרה את האיזון העדין בין התוקפים לבין המותקפים.

חוסר האונים של היהודים אל מול כדורי המרצחים לא אפשר לכבות את השריפות ,שאחזו במספר רב של בתים. יהודים רבים ,וביניהם גם פצועים, נלכדו בלהבות

ונשרפו חיים. אלו שנמלטו מן האש, נקלעו לתופת הכדורים של המרצחים. במספר מקרים הצליחו הפורעים לחדור אל הבתים. והמשפחות שהיו באותם בתים נשחטו בידי אספסוף צמא דם. הניצולים ,שהצליחו לנוס על נפשם עשו כן בעוברם מגג אל גג. עד שמצאו מחסה בבתים שבלב הרובע.

משלא פסקו הפרעות במשך יומיים  הוציאו השלטונות הבריטיים  ביום השלישי את חיל המשמר הבדואי מהרובע ,והכניסו במקומו חיילים בריטיים. רק אז פסקו היריות וההרג.
במהלך ימים אלו הותקפו באופן רצחני ואכזרי גם היהודים, שגרו בשייך עות'מאן(עיירה סמוכה לעדן). מרבית יהודי שייך עות'מאן היו מתימן,שמצאו מחסה בבתי משפחת מנחם משה, שהועמדו לרשותם. מרבית ההרוגים בשייך עות'מאן נרצחו ,לאחר שנאספו (לצורך הגנתם), לשיירה, שהייתה אמורה להובילם למחנה חאשד.

בשלושת ימי הפרעות נרצחו,נטבחו,נשרפו ונשחטו שמונים ושבעה מבני הקהילה היהודית ומספר דומה נפצעו. ארבעה בתי כנסת, שני בתי ספר ובתי מחסה נשרפו לחלוטין או חלקית. כמו כן נשרפו כמאה בתים כמו כן נבזזו כליל ו/או נשרפו לחלוטין כ-110 חנויות מתוך כמאה ושבעים חנויות היהודים שהיו פזורות ברחבי עדן.

להלן: עדותו של יצחק שור, ראש תנועת החלוץ בעדן, על מעשה הטבח ביהודי תימן, שהתגוררו ב"שייך עותמאן"

"כ-500 יהודים מתימן רוכזו בחצר אחת, דחוסים יחד ללא אפשרות לנשום או לזוז.הם נתבקשו לצאת ולעמוד בחוץ ,כדי להעבירם בצורה בטוחה למחנה "חאשד" - המחנה שהוקם במיוחד עבור יהודי תימן שהצטופפו בעדן. חיילי המשמר הבדואי היו אמורים להגן עליהם

בדרכם אל המחנה. אך במקום זאת  מיד בצאתם מהבית, ניתכה עליהם אש תופת מעמדות החיילים, אשר גרמו ;לאבידות בקרבם. רק בזכות התערבותם המיידית  של הבריטים והרחקתם של חיילי המשמר הבדואי הצליחו להציל אותם ולהעבירם למחנה "חאשד".

המצב של יהודי תימן הלך והחמיר.הבריטים מנעו מצד אחד מיהודי תימן להגיע לעדן ,ובמקביל מנעו מיהודי תימן בעדן לעלות לא". בפברואר 1948 נרצח השליט התימני -האימאם יחיא על-ידי כמה ממקורביו ,ואת השלטון תפס בנו אחמד.

המלך אחמד, שנודע כבעל אופי אנושי ונוח ואמונתו באללה הייתה שלמה פסק:" שניתן להתיר ליהודי תימן לעלות לא"י כיוון ,שאללה סייע להם, והקים להם מדינה".

פעולות השליחים הישראלים בתימן היו קשות. כל פעולות ההצלה היו צריכות להתנהל בחשאיות. היהודים היו מפוזרים במקומות רבים מבלי שיהיו להם אמצעי תקשורת.הידיעות על זרם היוצאים היו מקוטעות,ולכן פעולות רבות היו מאולתרות.

המבצע נשמר בסוד מאמצעי התקשורת ,כדי לא לעורר מהומות בקרב האוכלוסייה המוסלמית.היה חשש ,שהשלטונות יעצרו את היציאה ,ולכן נרתמה ממשלת ישראל במהירות לשלוח רכבת אווירית כדי להטיסם ארצה.

המטוס הראשון ובו יהודים מתימן הגיע ללוד ב-16 בדצמבר 1948.עד מארס 1949  הסתיים מבצע הוצאת יהודי תימן לא"י. ה"גוינט" עזר במימון הבאתם לישראל. בסה"כ הובאו לישראל במבצע זה כ-47,000 יהודים.