קהילת  יהודי עדן ,קהילה עתיקת יומין,שכנה בחצי האי ערב כבר מהמאה העשירית לספירה. קהילה זו ידעה תהפוכות רבות במהלך ההיסטוריה.מקהילת סוחרים משגשגת, שמנתה מספר אלפים במאה ה-12 הידרדרה לכמה מאות עד לכיבושה של עדן ע"י הבריטים בשנת 1839.

הכיבוש הבריטי  הביא תמורה רצינית לכלל אוכלוסיית עדן ובכללם לקהילה היהודית. מעתה לא עוד אזרחים מקופחים, אלא, הם חיו חיי שוויון ושגשוג בחסות הדגל הבריטי. מצב זה הוביל את הקהילה לפריחה ולגידול במספרם. בשנת 1946 נמנו כ-7100 יהודים . 4000 מביניהם  ילידי עדן והשאר יהודים מתימן. כמו כן היו עוד כ-2400 יהודים מתימן, ששוכנו במחנה מעבר לקראת עלייתם לישראל.
רוב יהודי עדן שכנו ברובע היהודי שב"קרייטר"- הוא רובע המגורים של המושבה עדן.

משלוח יד:
רוב יהודי עדן היו סוחרים או כאלו שעסקו בענפים השונים שמסביב למסחר. מספר מועט מביניהם עסק במלאכות אחרות. מעטים היו הפקידים בשרות המושבה.

לקהילה הייתה הנהגה חילונית והנהגה דתית.

התנועה הציונית.
לתנועה הציונית הייתה השפעה על הקהילה העדנית .הקשר הלך  והתהדק לאחר מלחמת העולם השנייה.
שליחים של מחלקת העלייה בסוכנות הגיעו לעדן בראשית שנות הארבעים. אולם תפקידם המוגדר היה לטפל בעולים מתימן ,ששהו ברחובות עדן ומצבם היה קשה ולא בעלייתם של יהודי עדן. לימים גרם יחס זה למרירות גדולה בקרב יהודי עדן שהוביל להפגנות ב-1949 בדרישה לאפשר להם לעזוב את עדן ולעלות לישראל.

היחסים עם שכניהם הערבים.

הקשר עם הקהילה הערבית נגע רק לענייני מסחר. יהודים קנו את צרכיהם כמעשה יום יומי בחנויות הערבים וכמובן הערבים קנו סחורות אצל היהודים.ערבים הסתובבו כמעשה שגרה ברחובות היהודים. עד לפרעות הנוראיות ב-1948 נראה היה שהיחסים טובים אם כי מוגבלים למטרות עבודה ולא חברויות אישיות.

ההסתה הפרועה של הליגה הערבית, בעקבות תוכנית החלוקה, שינתה באופן קיצוני את יחס האוכלוסייה המקומית ליהודים והביאה לכדי פוגרום איום בקהילה היהודית העדנית.

עולי תימן שבעדן.

את העולים מתימן ,ששהו בעדן ומנו ב-1947 כ-5500 נפש ניתן לחלק לשלש קבוצות.
האחת מהגרים מתימן שהשתקעו בעדן וחיו בה שנים רבות אלו השתייכו לקהילה המקומית התחתנו בה ולעיתים אף אימצו את נוסח חייה ותפילותיה. ניתן להעריך את מספרם בכ-1000 נפש.
השניה כאלו שחיו בעדן מספר שנים כשכל כוונתם לחכות להזדמנות נוחה לעלות לארץ ישראל. קבוצה זו מנתה כ-500 נפש.
השלישית: עולים שזה מקרוב הגיעו לעדן. לרובם לא היה מקום לשהות או להשיג פרנסה למשפחתם. אלו התגוררו ברחובות עדן. בבתי המחסה בעדן ובשייך עותמאן. החל מ-1945 שכנו גם במחנה "חאשד" גאולה.
הקבוצה האחרונה יצרה את מרב הנטל על הקהילה היהודית בעדן  וכן על המוסדות, שניסו לארגן את העלייה.מספרם הלך וגדל מיום ליום והיכולת לטפל בהם הייתה מצומצמת.

מצבם היה קשה. הבריטים ניסו למנוע את הגירתם לעדן באמצעים שונים. אך ללא הועיל.יצויין שיהודי עדן פעלו רבות למען רווחתם והקלת סבלם עד לעלייתם לישראל.

הפוגרום ביהודי עדן –דצמבר 1947

בדצמבר 1947, שלושה ימים בלבד לאחר כ"ט בנובמבר, היום בו החליטו באומות המאוחדות על חלוקתה של א"י לשתי מדינות, התרחשה ובאה על קהילת יהודי עדן מכה קשה מאוד  שגרמה לשינוי רציני במעמדם ובמצבם. בעקבות ההכרזה באו"ם על חלוקת א"י למדינה יהודית וערבית. הוכרז בעדן על 3 ימי שביתה והזדהות עם ערביי פלשתין, השביתה נקבעה לשנים בדצמבר 1947 .
במהלך יום השביתה הראשון(2.12.47) הסתגרו היהודים בבתיהם, הם השתדלו להימנע מכל מגע או חיכוך עם המפגינים, אולם מסתבר שכל אמצעי הזהירות לא הועילו. משלא פגשו את היהודים ברחובות העיר ובחנויותיהם החליטו להיכנס לרובע היהודי בעדן ולפגוע ביהודים באופן יזום.לקראת ערב נכנסו צעירים ערבים לרחובות היהודים והחלו ברגימת הבתים. ממספר בתים יידו בפורעים בקבוקים, שהוכנו מבעוד מועד ע"י חברי תנועות הנוער היהודיות "החלוץ" וה"תקוה". בתחילה נהדפו התוקפים, אולם, לאחר מספר שעות החלה התפרעות מחודשת ברחובות הרובע. שכללה שריפת מכוניות,שריפת בתי ספר לבנים ולבנות והשחתת מבנים.

ביום שלמחרת המשיכו הפורעים הערבים לשרוף את הבתים, ששכנו בפאתי הרובע ולרגום בתים נוספים. לצורך פיזור הפורעים הזעיקו הבריטים, מושלי עדן, את ה.A.P.L.   חיל המשמר הבדואי. חיל זה התבקש להגן על הרובע ולמנוע מעשי הרג וביזה. אולם במקום למלא את תפקידו  הצטרף לפורעים  ולבוזזים והגדיש את הסאה על ידי ירי מכוון לבתי היהודים. ירי ,שנועד להרוג את כל מי שהזדמן בדרכם(נשים,זקנים וטף). עד הגעתם של חיל המשמר הבדואי עוד נראו ניצני הגנה עצמית. היהודים הצליחו להגן על נפשותיהם ובתיהם בעזרת צעירי הקהילה.

ברם הצטרפותם של חיילי ה- A.P.L   להמון הפורע הפרה את האיזון העדין בין התוקפים לבין המותקפים. חוסר האונים אל מול כדורי המרצחים לא אפשר לכבות את השריפות ,שאחזו במספר רב של בתים. יהודים רבים וביניהם גם פצועים נלכדו בלהבות ונשרפו חיים. אלו שנמלטו מן האש נקלעו לתופת הכדורים של המרצחים. במספר מקרים הצליחו הפורעים לחדור אל הבתים. והמשפחות שהיו באותם בתים נשחטו בידי אספסוף צמא דם. הניצולים ,שהצליחו לנוס על נפשם עשו כן בעוברם מגג אל גג. עד שמצאו מחסה בבתים שבלב הרובע.

משלא פסקו הפרעות במשך יומיים  הוציאו השלטונות הבריטיים  ביום השלישי את חיל המשמר הבדואי מהרובע והכניסו במקומו חיילים בריטיים. רק אז פסקו היריות וההרג.
במהלך ימים אלו הותקפו באופן רצחני ואכזרי גם היהודים, שגרו בשייך עות'מאן(עיירה סמוכה לעדן). מרבית יהודי שייך עות'מאן היו פליטים מקרב יהודי תימן ,שמצאו מחסה בבתי משפחת מנחם משה, שהועמדו לרשותם. מרבית ההרוגים בשייך עות'מאן נרצחו לאחר שנאספו לצורך הגנתם, בשיירה שהייתה אמורה להובילם למחנה חאשד.

בשלושת ימי הפרעות נרצחו,נטבחו,נשרפו ונשחטו שמונים ושבעה מבני הקהילה היהודית ומספר דומה נפצעו. ארבעה בתי כנסת, שני בתי ספר ובתי מחסה נשרפו לחלוטין או חלקית. כמו כן נשרפו כמאה בתים כמו כן נבזזו כליל ו/או נשרפו לחלוטין כ-110 חנויות מתוך כמאה ושבעים חנויות היהודים שהיו פזורות ברחבי עדן.אמדן הנזקים הראשוני היה שני מיליון לירות שטרלינג.

להלן עדות ראיה של יצחק שור ראש תנועת החלוץ בעדן.
"הוכרז עוצר על היהודים. ההרוגים שכבו בבתים. עבר כרוז, שביקש שיוציאו את ההרוגים לפתח הבתים. קבוצת יהודים מבין הפליטים התימנים אספו את הנרצחים אל תוך משאית וקברו אותם בקבר אחים.
המצב בשייך עות'מאן היה יותר גרוע. היהודים רוכזו בחצר אחת, כ-500 איש דחוסים יחד ללא אפשרות לנשום או לזוז. גם להם עשו את התכסיס כאילו מוצאים אותם למקום מבטחים וטבחו בהם על ימין ועל שמאל. בעמל רב הועמסו על משאיות והועברו למחנה חאשד ".

ראוי לציין כי התנכלויות הערבים עוד המשיכו במהלך כל חודש דצמבר אותה שנה. למרות שהרובע היהודי הוכרז כשטח סגור ואנשים לא יצאו אותו מרצונם הם. אנשים רעבו ללחם ורק הקצבת מזון הצילה אותם מחרפת רעב. שיקום הקהילה ארך חודשים ארוכים לאחר מכן.

יציאתם של יהודי עדן.

הפוגרום הגדול וההסתה כנגד היהודים בעדן המחישה ליהודים עד כמה קיומם בעדן לא בטוח נוכח השנאה של האוכלוסייה המקומית. אולם להפתעתם שערי א"י היו נעולים בפניהם. שליחי העלייה דאגו קודם כל להעלות את יהודי תימן, שכאמור חיו כפליטים בעדן.

בפברואר 1949 ארגנו צעירים יהודים הפגנת המונים למען יציאתם מעדן ועלייתם לא"י.
 נשאו שלטים ועליהם נכתב:
"שערי א"י פתוחים בפני כל יהודי ורק בפני יהודי עדן נעולים: מדוע?

"הוי אחים רחמנים החישו את יום גאולתנו, כשל כוח הסבל,מהרו החישו!

עד מרץ 1949 הצליחו אלפיים מיהודי עדן לצאת ולקבל אשרות כניסה לישראל.

היהודים שנותרו בעדן.

כ-1100 יהודים נשארו בעדן לאחר גל היציאה הגדול בשנת 1949. הנותרים היו בעלי יכולת כלכלית גבוהה יותר מאלו שיצאו. נשארו בעלי החנויות, הסוחרים, אלו שקוו לממש את רכושם כדי שיוכלו לבנות את חייהם בארץ אחרת.. מעטים מביניהם סמכו על השקט העתידי ועל היכולת להמשיך לחיות  חיים שקטים בים של אוכלוסיה ערבית מוסתת ועוינת, העובדה שהשלטון הבריטי עדיין התקיים בעדן נתנה להם תחושה כלשהי של בטחון זמני.
הם חיו חיים על תנאי, חיים בצל הסכנה. היהודים החלו לשלוח את ילדיהם ללמוד בלונדון ואחרי שהילדים הצליחו להתבסס נסעו בעקבות ילדיהם.
תקוותיהם של רוב אלו שנשארו נכזבו, באווירה שנוצרה קשה היה לממש את רכושם.

ב-1967 הסתיים השלטון הבריטי על עדן. במקביל נסתם הגולל על כל הקהילה היהודית בעדן.
תיאור הבריחה הסופית של שארית הפליטה סיפר שילה דוד  בעדותו.

"כאשר עמדו הבריטים לעזוב  את עדן הגיעו לשירותי המודיעין שלהם ידיעות, שפורעים  ערבים מתכוונים לשוב ולעשות טבח בשארית הפליטה היהודית שנותרה. קיבלנו הוראה להתרכז במקום מרכזי ברובע בשעה 12 בלילה. עשינו זאת כאשר הותרנו את הכול מאחורינו, בשעה היעודה הגיעו חיילים בריטים ,העבירו את כולנו לשדה התעופה ומשם הטיסו אותנו . חלקם נסעו לילדיהם בלונדון וחלקם הגיעו ישירות לישראל.

כיום לא נותרו יהודים בעדן וכול רכושם נלקח.

ארגון הקהילה בישראל.

ב-1997 נוסדה עמותת יהודי עדן בישראל. זהו ארגון גג של בני הקהילה המונה היום בישראל כ-10.000 נפש.(בלונדון מספר היהודים יוצאי עדן מגיע לכ-2000 נפש). במסגרת העמותה פועלים ארגון "בעז" במתן עזרה לנזקקים וארגון "זכור יעקב" המתרכז  בפעילות תורנית ושבאחרונה הקים "כולל" בבני-ברק.
העמותה עוסקת בתיעוד ושימור וחקר תולדות יהודי עדן ופרסמה מספר מחקרים בנושא. כמו כן עוסקת העמותה בפעילות חברתית ותרבותית מגוונת.

כתובת העמותה: ד"ר אריה עודד, ת.ד. 61190 ירושלים 91611