 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
| עדותה של גבאי ניסים סוזט |
למה היא ברחה ? "מוות לבוגדת"! "מוות למרעילת הבארות"!! "לתלות את הבוגדת הציונית"!!! משפטים אלו היו חלק ממאמרי ההסתה,שהופיעו בשנת 1948 בעיתונות העיראקית נגד סוזט ניסים גבאי. זהו סיפורה המדהים של סוזט, בוגרת הפקולטה לכימיה ורוקחות בבגדד, מורה למדעי הטבע והכימיה בבית ספר התיכון לבנות "אל פתאת" ובעלת בית מרקחת "העלמה" בבצרה. מי היא אותה נערה יהודיה ,שהפכה להיות אחת מקרבנותיו הרבים של המשטר בעיראק? בראיון עמה , כשהיא עדיין כואבת ונרגשת, סיפרה את הקורות אותה באותם ימים, כאילו אך זה עתה התחוללו: קיבלתי תואר Msc ,ואף זיכו אותי בתואר בוגרת מצטיינת החלה בסיפורה. מיד עם סיום לימודיי הפעלתי בית מרקחת . במקביל לעבודתי בבית המרקחת לימדתי בבית ספר תיכון לבנות ע"פ הזמנת משרד החינוך העירקי. היו אלו ימים קשים ליהודים, ההסתה הפרועה נגדם הייתה בעיצומה.אולם באופן אישי לא הרגשתי עדיין כל פעילות עוינת נגדי. עסוקה בעבודתי, הייתי רחוקה מכל פעילות, שלא הייתה קשורה לעבודתי המקצועית. בוקר אחד, באמצע שיעור הוראה בכימיה, התפרצה לכיתתי חבורה של צעירים ערבים וביקשה לאפשר לתלמידותיי לצאת להפגנה. כמתחייב ממני כמורה, הפניתי אותם למנהלת המוסד לקבלת אישורה. האישור ניתן מיד והבנות הורשו לצאת להפגנה.
מיד למחרת היום וימים רבים לאחר מכן, דבריי התמימים בכתה הובילו למחול שדים, שהתחולל סביבי בעיתונות, ברחוב ובבולשת. למחרת היום הגיעו לבית הורי אנשי בולשת וערכו חיפוש יסודי אחר חומר ציוני, אך הם לא מצאו דבר ,כי לא היה בידי כלל חומר ציוני. למרות זאת, בערב של אותו היום, הגיעו אנשי הבולשת לבית המרקחת ועצרו אותי. העיתונות כתבה באותיות קידוש לבנה על מעצרי ועל "האשמות הכבדות המיוחסות לי". ההליך היה קצר. שפטו אותי בבית דין צבאי בפני 3 שופטים. ד"ר נעסאני, שהיה אחד ממתנגדיהם הקיצונים של היהודים היה השופט הראשי. עמדתי לבד באולם בית המשפט . בסה"כ נערה בת 21, ללא הגנה משפטית וללא מודעת לחומרת כתב האישום נגדי.
האשמה נגדי הייתה :"לא הרשית לבנות לצאת להפגנה בשל היותך ציונית וחותרת תחת המשטר העיראקי ". למרות המעמד המאיים, לא חששתי, כי הייתי בטוחה בחפותי ועדיין האמנתי, שטחנות הצדק העיראקיות אינן יכולות לעוות את האמת. תוך כמה דקות הבנתי , שגורלי נחרץ, והמשפט היה אך ורק הצגה מבוימת. השופט ביקש לשמוע את עדותי, עמדתי וסיפרתי את גרסתי. הוא אפשר לי לדבר כמה דקות ואז קרא את פסק דיני:
"על הנאשמת סוזט גבאי הוטל עונש מאסר של שנתיים ועבודת פרך, קנס של 6000 דינר והחרמת רכושה כלומר: בית המרקחת" השופטים הסבירו את 'קולת' העונש כהתחשבות בגילי הצעיר. לימים נודע לי, שהייתי אמורה לקבל עונש מוות, אולם בשל העובדה ,שבתו של אחד השופטים הייתה חברתי, והיא ידעה שלא היה לי כל קשר להאשמות שיוחסו לי, השפיעה על אביה השופט להקל בעונשי. העיתונים מאידך סברו אחרת . העיתונים "אל-יקצה" ו"אל-איסתיקלל" כתבו בעמודיהם הראשיים, שיש להחמיר בעונשי עד כדי מתן עונש מוות בתליה. מיד בתום הקראת גזר הדין נלקחתי לבית הסוהר לנשים בבצרה . שם שיכנו אותי יחד עם רוצחות ואסירות מסוכנות. תוך זמן קצר התמלא בית הסוהר ביהודים שנאשמו באשמות שונות, שנבדו לצורך מעצרם. ישנתי בחדר ריק ,על שמיכה דקה ועכברים התרוצצו סביבי. זמן קצר אחרי מאסרי הוצא היהודי שפיק עדס להורג בתליה בכיכר העיר. שפיק עדס היה אחד מעשירי עיראק ומנכבדיה , אף הוא נאשם בריגול לטובת ישראל, על אף היותו ממתנגדיה החריפים של הציונות ועל אף שתרם אלפי דינרים לצבא ההצלה למען פלסטין. משסיים ההמון לחוג את מהלך תלייתו של עדס, פנה בהשראת ההסתה בעיתונות לכיוון שערי בית הסוהר, שבו הייתי עצורה והחל לצעוק , "הוציאו את סוזט גבאי להורג". למחרת , הופיעה בעיתון "אל-נאס" (האנשים) בעמודו הראשון, תמונתו של שפיק עדס תלוי וההמון רוקד על הדם, בהמשך כתבת השער, הופיע שמי מלווה בכתוביות ובו דרישה להוציאני להורג. מאסרי לא סיפק את תאוות הנקם של העיתונות וההמון. כל יום נערכו הפגנות מול שערי בית הסוהר כשהמפגינים צועקים :"מוות לבוגדת", "מוות לציונית", "מוות למרעילת הבארות". כותרות העיתונות המשיכו להסית את ההמון נגדי, וכל יום נוספה אשמה אחרת נגדי. ההסתה והרדיפות לא פסחו על בני משפחתי .אבי הפסיק לעבוד, אחי הצעיר יעקב ,שהיה אז בן 7 שנים הגיע לבית הסוהר ,כדי להביא לי אוכל וכתוצאה מכך נעצר לשבוע והושלך לאחד מחדרי המעצר. אחותי יהודית, שלמדה בפנימיה במחלקה להוראה, הפכה להיות יעד לשיסוי של בנות בית הפנימיה. יום אחד שרפו את כל ספרי הלימוד, שקיבלה בהשאלה וקרעו את בגדיה. בהיותה היהודייה היחידה בפנימייה היא הייתה נתונה לחסדיהם. במהלך שהותי בכלא, כתוצאה מהפחד ומהתנאים הקשים, חליתי במחלת לב קשה. אף על פי כן, הצלחתי לשרוד ושוחררתי בתום שנתיים. קיוויתי, שבכך תמו ייסורי. אך לא כן, כמה ימים לאחר שחרורי , הגיע מוכתר העיר ואיתו אנשי בולשת וביקשו לעצור אותי שנית.במעמד אותו היום הצליחו בני משפחתי להסתיר אותי בעליית הגג, אבל עם זאת גמלה בליבם ההחלטה להוציאני מתחומי עיראק במהירות האפשרית. הם הבינו שגורלי נחרץ וזו רק שאלה של זמן עד למעצרי הבא באשמת כזב נוספת.
המבריח נאלץ לדחות את הבריחה שנועדה לאותו יום. ורק למחרת הצלחנו ,אני ואחי , לברוח ולהגיע לפרס ומשם לישראל. מאז אני סובלת ממחלת לב קשה ונזקקתי להשתלת קוצב לב כדי לשרוד. להלן מקצת קטעי עיתונות מאותה תקופה, שאחיי הצליחו להבריח בבואם לישראל , המאמרים מלאי דברי שקר והסתה , כל עיתונאי שחשקה נפשו יכול היה להפיץ נגד כל יהודי כל דבר שקר. במקרה זה תלמידה ערבייה החליטה להעליל עלי וזה בלבד שימש עילה לפיטוריי ולמאסרי. להלן תרגום של כמה משפטים מקטעי עיתונות שהופיעו בזמן משפטי ולאחריו: "מורה ציונית פוגעת בכבוד התלמידות", או "תלמידה נרדפת מפעולות מורה ציונית קומוניסטית". "משרד החינוך החליט לפטר את גב' סוזט גבאי, רוקחת ומרצה בביה"ס תיכון לבנות בבצרה וזאת בשל פגיעה בלאומיות של התלמידות בזמן ההפגנות" "אנו מתפלאים על עזותה של הגב סוזט גבאי, שפוגעת בלאומיות המדינה ומתפארת בציוניותה" "היא מעיזה להלל הקומוניזם ולקלל את הלאומנים" "תלונה של תלמידה, על אחת המורות הציוניות הקומוניסטיות ,אודות ההפגנה שנערכה ע"י הנוער הלאומי בבוקר יום רביעי 14 בחודש זה. מורה זו אמרה: שכל מי שהשתתף בהפגנה זו הוא כלי-שרת של האנגלים. היא אף המריצה את התלמידות להשתתף בהפגנה ,שנערכה ביום חמישי, אשר ערכו אותה הציונים והקומוניסטים." ועוד כהנה וכהנה, כפי שתוכלו לקרוא בקטעי העיתונות של אותה העת . |
