אני יליד אלכסנדריה. הורי הגיעו בסוף המאה ה-19 מיוון . לאבי הייתה אזרחות יוונית. בתקופה זו מצרים הייתה ארץ קוסמופוליטית. זרים רבים התקבלו שם באהדה ותרמו רבות לפיתוחה.
למדתי בית ספר התיכון הצרפתי "אגיון".
לאבי היה ביח"ר לחולצות. הוא היה ספק של הצבא הבריטי. מצבנו הכלכלי היה טוב.
כשסיימתי תיכון התחלתי לעבוד כפקיד בחברת המים ואח"כ במעבדה    Alexsandria testing house  . החברה בדקה את רמת הרטיבות בכותנה. זו הייתה החברה היחידה שסיפקה נתונים כאלה לכל החברות האחרות שהיו עסוקות בייצור הכותנה.

אולם החיים הרגילים נפסקו באופן פתאומי. לפתע הפכנו לאזרחים חשודים. למרות שלא עשינו דבר להצדיק את חשדותיהם.

יום אחד ישבנו בהרצאה. לפתע נכנסו שוטרים, רשמו את שמות כל הנוכחים והלכו.

14.5.48 ביום הכרזת מדינת ישראל, דפקו שוטרים על דלת ביתי ואסרו אותי.
כך עשו לרחל חברתי, שלימים הפכה אשתי.

נזרקנו למחנה ריכוז באלכסנדריה. הם הקימו כמה מחנות כאלו לעצור את הצעירים היהודים.

15 חודשים היינו במחנה. החיים לא היו קלים.

15.10.49 שחררו אותנו באופו מפתיע.

מיד עם שחרורי נישאתי לחברתי , נטשנו  את כול רכושנו ועזבנו את מצרים.

אחי ואמי נשארו במצרים, הם ספגו את מנת הייסורים שלהם ב-1956, כאשר נאצר החל את מסע הרדיפות והוצאת היהודים ממצרים.