? מיליון יהודים חיו בארצות ערב ובמדינות מוסלמיות עד שנות השבעים של המאה ה-20 . מדינות אלו רוקנו את ארצותיהן מאזרחיהם היהודים. היכן הם ומה עלה בגורלם

ההיסטוריה של קהילת יהודי עיראק, היא ההיסטוריה הארוכה ביותר מבין  הקהילות היהודיות בתפוצות.הסיכום הנ"ל אינו מתיימר להקיף את כל ההיבטים של קהילה זו,אלא ,להאיר ציוני דרך משמעותיים בתולדות הקהילה.
מקורה של יהדות זו הוא בממלכת יהודה בא"י. כיום ,יש בידנו,לבד מהמקורות המקראיים על גלות היהודים מא"י לבבל, גם כרוניקות  בבליות  ואסטלות של מלכים  כתובות בכתב יתדות  המתארות את חורבן יהודה והגלות לבבל.
במאה השישית לפנה"ס.ממלכת יהודה התמודדה עם שני גירושים משמעותיים לבבל(היא עיראק של היום) הגלות הראשונה התרחשה בשנת 597 לפנה"ס, המלך נבוכדנצר העניש את יהודה על המרד נגדו והגלה את המלך יהויכין  ובני משפחתו ,את כל האליטה היהודאית באותה העת,(הנביא יחזקאל היה בין המגורשים) ואת  
11 שנים לאחר מכן בשנת 586  לפנה"ס מרד צדקיהו ,מלך יהודה, בממלכת בבל ,שבעקבותיה שלח נבוכדנצר את צבאו  לדכא את המרד , תוצאותיו היו :שריפת  בית המקדש הראשון ,שעל פי המסורת נבנה ע"י שלמה המלך.והגליית רוב העם ,גולים אלו הועברו לאזור דרום עיראק בניגוד לאחיהם משנים קודמות ,שהוגלו לעיר הגדולה בבל.. בכך תמה עצמאותה של ממלכת יהודה.
.בשנים האחרונות  פענחו האשורולוגיות קורניליה וונץ' ולורי פירס, תעודות מנהליות ,כתובות בכתב יתדות ,  שהגיעו מבבל ,הנקראות בשם הכולל תעודות "אל יהודו", ע"ש קבוצות התעודות ,שמופיעות תחת שם זה, המתארות את חייהם של הגולים מיהודה בדרום בבל, עיסוקיהם,מעמדם והשתלבותם בחברה המקומית.(להציג תעודות)
בשנת 539  לפנה"ס נכבשה בבל ע"י כורש מלך פרס. אשר הצהיר על אפשרותם של הגולים לשוב למולדתם ,יהודה ,ולשקם את בית מקדשם. (ההצהרה נמצאת במוזיאון הבריטי בלונדון) צילום של ההצהרה.
רק חלק קטן נענו לאתגר, רוב היהודים העדיפו להישאר בבבל. זרובבל ואחריו עזרא ונחמיה שבו לא"י ,חדשו את הישוב בארץ ובנו את יסודותיו של בית המקדש השני. שמאוחר יותר הורחב ע"י המלך הורדוס במאה הראשונה לספירה.
במשך מאות בשנים התקיימו במקביל שני מרכזים יהודיים. בא"י ובבבל, שהתמידו בקשר ביניהם.
במאה הראשונה והשנייה לספירה חל מפנה דרמטי בישוב היהודי בא"י. ממלכת החשמונאים העצמאית שקמה בשנת  164 לפנה"ס  איבדה את עצמאותה בשנת  63 לפנה"ס לאימפריה הרומאית העולה, ובשנת 70 לספירה ,כאשר ניסו היהודאים  למרוד ברומאים בא הקץ לבית המקדש השני,שנשרף ע"י טיטוס הרומאי. ניסיון נוסף של מרד ברומאים התרחש בשנת 132 לספירה  בהנהגת בר כוכבא והביא בעקבותיו קץ לממלכת יהודה .  לראשונה איבדה יהודה את הרוב היהודי בא"י ,שמה של יהודה שונה לפלסטין ,ושמה של ירושלים שונה לאליה קפיטולינה.
השלטון הרומי ולאחריו השלטון הביזנטי נוצרי בא"י הצרו מאוד את צעדי היהודים , אסרו על יישובם בארץ ובמאה הרביעית  אף בטלו את מוסד הסנהדרין.רבים נטשו את הארץ ועברו לבבל בהגדילם באופן משמעותי את המרכז היהודי בבבל.
אי לכך בין המאות השנייה ועד למאה ה11 לספירה, הווה המרכז היהודי בבבל את המרכז החשוב ביותר בתפוצות,הוקמו ישיבות גדולות ברחבי בבל,-סורא, מחוזא, פומפדיתא ונהרדעא, אליהן נהרו אלפי תלמידים, ראשי הישיבות  הוו את הסמכות הדתית העליונה לכל התפוצות היהודיות והיו לאורים ולתומים בכל נושאי הלכה ועיצוב זהותו של היהודי בהעדר מולדת פיזית עצמאית.
ראש הגולה (ריש גלותא) היה הסמכות הגשמית, ותפקידו היה בעיקר להסדיר את מערכת היחסים בין הקהילה לבין השלטון המרכזי, גביית מסים ושמירה על הסדר . ראש הגולה  נבחר (לפי המסורת)מתוך משפחות שהתייחסו למלכות בית דוד. ואי לכך זכה לכבוד, הן מצד צאן מרעיתו היהודים ,והן מצד השליטים הפרסים ואח"כ הערבים.
בשנת 500 לספירה , נאסף כל החומר העצום של שאלות ותשובות,דיונים ופסיקות  וגובש לסדרת ספרים המשמעותיים ביותר  לעם היהודי והוא ה"תלמוד הבבלי," אח"כ המשיכה ,היצירה הרוחנית היהודית לפרוח באמצעות חכמי חכמי-הסבוראים והגאונים, שיצרו ספרות הלכתית של שו"ת.(אנסה למצוא צילום של דף מהתלמוד הבבלי.
במאה השמינית נכבשה בבל ע"י הערבים ,  .היהודים קיבלו מעמד של בני חסות (דימים) והיו תלויים במידה רבה בחסדי השליטים. ואולצו לשלם מס גולגולת.אבל שמרו על האוטונומיה הדתית שלהם.
במאה השמינית יסד ענן בן דוד את התנועה הקראית בבגדאד ,שאיימה על אחדותו של העם ואשר כנגדה יצא הרב סעדיה גאון ,ראש ישיבת סורא .הוא  הצליח במאבקו לצמצם את התופעה ולמנוע קרע של העם היהודי בגולה.רב סעדיה גאון אף תרגם את התנ"ך לערבית ,כתב ספר דקדוק עברי כדי שלא תישכח השפה בגלות . כמו כן לא טמן את ידו גם בתחום הפילוסופיה בספרו "אמונות ודעות"
נראה שהישוב היהודי בבבל הגיע לשיאו בתחילת המאה ה12 כפי שמספר הנוסע ר בנימין מטודלה ,שביקר בעיר בשנת 1170לספירה.
"בבגדאד יש כמו ארבעים אלף יהודים והם יושבים בהשקט ובשלווה ובכבוד תחת המלך הגדול(הכוונה לחליף) וביניהם חכמים גדולים וראשי ישיבות מתעסקים בתורה. ושם בעיר עשר ישיבות .הרב ר שמואל בן עלי הוא ראש ישיבת "גאון יעקב" והוא לוי ומיוחס עד משה רבינו ע"ה...והראש לכולם הוא רבי דניאל בן חסדאי ויש לו ספר היחס עד דוד מלך ישראל וקוראים לו היהודים אדונינו ראש הגולה.. ויש לו שררה על כל קהילות ישראל תחת שלטון הישמעאלים ותחת שלטון הפרסים ...והמחזיקים בדת הנוצרית ...ועד ארץ הודו.בעיר בגדאד יש 28 בתי כנסיות ...."
אולם מצב זה לא נמשך זמן רב .במאה ה-12 עם התפרקות האימפריה הערבית העבאסית  והיווצרות מרכזים שונים ברחבי האימפריה ,יהודים מבבל נדדו לספרד. אי לכך ,נסגרו הישיבות הגדולות והמרכז הרוחני עבר לספרד.,הישוב היהודי בבבל (עיראק) המשיך להתקיים ,אם כי לא בעוצמתו ובגדולתו כפי שהיה.
הידיעות על הקהילה היהודית בעיראק בתקופות  שבין המאה ה12 ועד למאה ה16 אינן נותנות תמונה ברורה ומספקת על מצבם. אולם ,ידוע שהמונגולים בכיבושם את עיראק בעיקר כיבושי תימורלנג  המונגולי בשנים ב1400-1 לספירה זרעו הרס טוטאלי בבגדד .גם הקהילה היהודית סבלה מהרס זה.רבים מאלו ששרדו נמלטו לאזור פרס,סוריה וכורדיסטן.
ד"ר צבי יהודה ,חוקר מורשת תולדות יהודי בבל סבור ,שהקהילה היהודית בבגדד לא שרדה את הכיבוש המונגולי, רובם נהרגו ומיעוטם נמלטו לארצות הסמוכות.
בראשית המאה ה-16 , עם כיבוש עיראק ע"י העותומנים ,ושיקום הביטחון  היחסי בבגדאד ,שבה העיר להשתקם לאיטה ועמה שוקמה בהדרגה גם הקהילה היהודית.

השתלטות הבריטים על דרך המסחר הימי חיזקה  את בגדאד כמרכז מסחרי והביאה תמורות בהגירה לבגדאד. סוחרים יהודים ספרדים ,שהגיעו במאה ה15 לחלב ,בעקבות גירוש ספרד, החלו להגיע לבגדאד ובצרה לניצול הזדמנויות מסחריות .משום שבחלב נדחקו רגליהם ע"י הסוחרים הנוצרים הצרפתים והבריטים. בדרך כלל היו אלו יהודים משכבה סוציו אקונומית גבוהה ולכן לקחו חלק פעיל בהנהגה הרוחנית והגשמית בקהילה הבגדאדית .נוצרו קשרים הדוקים מסחריים ומשפחתיים בין שתי הקהילות ,השפעת יהודי חלב  על יהודי בגדאד הייתה כה גדולה עד כי פעלו להזמין את הרב צדקה חוצין מחלב למשרת הרבנות  בבגדאד בשנת 1743-73.
בגדאד הפכה מרכז למהגרים רבים גם מפרס וגם מכורדיסטן ובמאה ה19 התרחשה  גם הגירה ממזרח אירופה.בהדרגה הפכה בגדאד ,שנזקקה בתחילה לקהילות חלב, פרס וכורדיסטן  הפכה לזו המשפיעה עליהן. הגידול הרב בקהילה במאה ה19 היה כה משמעותי ,עד כי הקשה על חלקם למצוא פרנסה בעיר ולכן בעידוד ראשי הקהילה עברו להתגורר בדרום עיראק.
אולם ההגירה לא הייתה רק אל בגדאד פנימה ,אלא, גם מבגדאד  החוצה לארצות אחרות.
המאות ה-18 וה19 לספירה מהוות ציון דרך חשוב בשינויים שעברה הקהילה היהודית בעיראק. בעקבות הקולוניאליזם הבריטי במזרח הרחוק ובעיקר בהודו, החלו יהודים לשלוח שלוחות לארצות המזרח הרחוק כמו בומביי (מומבאי) קלקוטה, סינגפור, שנחאי, הונג-קונג  ויפן. יהודים בגדאדים במזרח הגיעו לעושר רב וכוננו קשרי מסחר ענפים בין סוחרים יהודים מבגדד ובצרה לבין חברות בריטיות ויהודיות במזרח הרחוק ובלונדון.
משפחת ששון ,חרדון, עזרא וכדורי היו מעשירי הקהילה הבגדאדית במזרח הרחוק ונחשבו לרוטשילדים של המזרח, תרמו רבות  הן לקהילות היהודיות בבגדד והן לקהילות המקומיות ההודיות,הסיניות והיפניות וזכו לכבוד והוקרה רבה מצדם.משפחות אלו תרמו גם לבריטים וזכו לתוארי אצולה מצד בית המלוכה הבריטי על תרומתם לחברה. בעיקר יש לציין את משפחת ששון הענפה שהעבירה את מרכזה ללונדון והיו שותפים בולטים בחייה החברתיים ,הכלכליים והפוליטיים של בריטניה במאה ה19 וראשית המאה ה20.
תמונה של דוד ששון
הקהילות הבגדאדית במזרח הרחוק המשיכו לקיים קשרים הדוקים עם הקהילה האם בבבל, תמכו בה ,קלטו את צעיריה, שסיימו לימודים מודרניים ושלא מצאו עבודה בעיראק.,עזרו בהקמת מוסדות חינוך,דת וסעד ועזרו בקליטתם של מהגרים חסרי אמצעים שזרמו לבגדאד.
יהודים מעיראק לא רק הגיעו למזרח הרחוק , אלא  גם לארץ ישראל, כמו משפחת יהודה,שהתיישבה בירושלים,משפחת מני בחברון ומשפחת אבישר. הם תרמו גם להקמת ישובים כמו כפר יחזקאל וביה"ס כדורי והיו חלק בישובה של ארץ ישראל. קרוב ל20.000 יהודים הגיעו לא"י לפני העלייה הגדולה בשנות ה50.
החינוך.
החינוך המסורתי היהודי בעיראק החל עובר שינויים בעיקר מהמאה ה19. מוסדות החינוך עברו מבעלות פרטית לבעלות ציבורית. הסתאד' (החדר) החל מפנה מקומו ל"תלמוד תורה" ול"ישיבה."
בשנת 1832 נפתח לראשונה "תלמוד תורה "´וב1840- ה"ישיבה הראשונה "ע"ש הנדבן יחזקאל בן ראובן מנשה, שמימן את הקמתה והחזקתה ובראשה עמד הרב עבדאללה סומך , גדול רבני עיראק במאה ה19.בסוף המאה התרבו מוסדות החינוך המסורתיים הציבוריים וגדל מספר התלמידים היהודים שלמדו לימודים סדירים. וה"ישיבות" הפכו מוקד לפריחה רוחנית. הצמיחו  רבנים גדולים בתורה וביניהם הרב יוסף חיים, גדול רבני בבל בכל הדורות האחרונים. כתוצאה מכך גדל מספר יודעי השפה העברית.
תמונה של רבי יוסף חיים
אולם, החינוך המסורתי איבד  בהדרגה מחשיבותו וגברה הדרישה לרפורמה בחינוך המסורתי ודרישה להכניס מקצועות לימוד כלליים והפיכתם לבתי ספר מודרניים.
בשנת 1864 נפתח בית ספר המודרני הראשון "אליאנס" ע"י הקהילה, שביקשה את נציגי כי"ח לממן ולנהל את החזקתו.בשנת 1893 נפתח בית ספר "אליאנס" לבנות ואח"כ נפתחו עוד בתי ספר מודרניים בערים אחרות . אחרי מלחמת העולם הראשונה הוקמו ע"י הקהילה בבגדאד ובקהילות נוספות בתי ספר עיוניים ומקצועיים רבים לבנים ולבנות ,ברמות הגן,היסודי התיכון והמכללה. גם האחריות לניהול עבר מכי"ח לוועדי הקהילות ומומנו על ידם.
בשנת 1949 ערב העלייה לא"י היו 2000 תלמידים בחינוך מסורתי ו16,000 בחינוך מודרני.
השינוי במעמדם.
מעמדם של היהודים באימפריה העותומאנית המשיך להיות כפי שנקבעו ע"י עומר מהמאה השביעית לספירה, דהיינו בני חסות (די'מה) וחויבו במס גולגולת ולא זכו לשוויון זכויות ,אם כי הייתה להם אוטונומיה בנושאי דת וחינוך.
בין השנים 1839-1876 הונהגו רפורמות (תנזימאת) באימפריה, דהיינו :תיקונים בסדרי השלטון והממשל. הסדרה חדשה זו כללה גם רפורמות ביחס למעמדם של בני המיעוטים וביניהם היהודים בעיראק. מס הגולגולת בוטל, ונקבע שוויון זכויות כנגד שוויון חובות. ה"תנזימאת" הגיע לשיאו בשנת 1876 כאשר נקבע  בחוקה החדשה ,שהיהודים זכאים לנציגות בפרלמנט העותומני בתורכיה.
למרות החוקה החדשה והשוויון בפני החוק,עדיין היו רבים מהמושלים שנשלחו לעיראק,שלא יישמו את החוקים החדשים  ויהודים רבים סבלו מנחת זרועם. לכן לא פלא, שהיהודים שמחו לבואם של הבריטים לעיראק.
בתום מלחמת העולם הראשונה בשנת 1917 קיבלה בריטניה מנדט על עיראק,המנדט קבע ,שבריטניה תסייע להתפתחותה של עיראק למדינה עצמאית ,אבל  תישמר לבריטניה הזכות להגן על האינטרסים שלה בעיראק.
היהודים קיבלו בברכה את הנוכחות הבריטית. בהיותם הראשונים לרכוש השכלה מודרנית לפני חבריהם המוסלמים,זכו להיות הראשונים להשתלב בניהול האדמיניסטרציה והשתלבו בתפקידים בכירים בכל תחומי הניהול. היהודי יחזקאל ששון מונה לשר האוצר של עיראק עד שנת 1927 לסירוגין. ופעל להגדיל את תמלוגי הנפט  למדינה.(תמונה של יחזקאל ששון ועל ידו הבית שלו שלאחרונה החריבו שלטונות עיראק)
אברהם אל כביר מונה למנכל משרד האוצר   ורבים אחרים שאיישו את המשרות הבכירות בתחום המשפט והכלכלה.תמונה
בשנת 1924 הובטחו זכויותיהם של היהודים בחוקה  העיראקית ובבית הנבחרים החדש שהוקם בעיראק מונו 5 צירים  יהודים וסנטור אחד.
(תמונות
בעוד שהיהודים קיבלו בברכה את השלטון האנגלי ,מאחר וראו בו כמי שיכול להגן על זכויותיהם. ,התנועה הערבית הלאומית העיראקית התנגדה לנוכחות הבריטית.כשהלאומנים דרשו עצמאות מלאה וסילוק הבריטים . היהודים לעומתם הגישו עצומה להמשך השלטון האנגלי .
בשנת 1930 הוכרה עיראק כמדינה עצמאית והתקבלה לחבר הלאומים. ההסכם שהושג עם בריטניה כלל עדיין נוכחות מסוימת לבריטים בעיראק ,דבר שגרר התנגדות  והפגנות רבות מצד התנועה הלאומית  העיראקית ,הללו דרשו סיום הנוכחות הבריטית באופן מלא.הלאומנים ראו ביהודים כמי שמצדדים בנוכחות הבריטית ולכן רגשות שנאה הופנו, גם כלפי היהודים.
השנים 1917 עד 1932(בתקופת המנדט הבריטי בעיראק) נחשבו לתור הזהב ליהודי עיראק. הם זכו בפועל לשוויון מלא, הרגישו בטוחים בקיומם ומרביתם ראו עצמם יהודים בני הלאום העיראקי.
אולם ,עליית כוחה של הלאומיות העיראקית, שהיו בה יסודות איסלמיסטים, לא יכלה להכיל את  אלו שאינם מוסלמים. ולכן לא היה מקום לפטריוטים יהודים עיראקים.
משנת 1932 עד ליציאתם ההמונית של היהודים בשנות ה50 חל שינוי לרעה במצבם של יהודי עיראק.אלו היו  שנים של מדיניות אנטי יהודית עם עליות וירידות ,למעט פרק זמן קצר כאשר האנגלים שבו וכבשו את עיראק בשנת 1941 ועד 1945 בתום מלחמת העולם השנייה.
מעמדם של היהודים החל להתערער בשל סיבות רבות:

1.הלאומנים העיראקים שנאו את הקולוניאליזם הבריטי וזהו את היהודים כמי שתומכים בה           

2.המשכילים הערבים החדשים ראו במשכילים היהודים בשירות המדינה יריב, אשר חרג ממעמדו המגובל ,שהקנה לו האסלאם בעבר.
3. התעמולה האנטי יהודית בשנות השלושים קנתה לה תמיכה רחבה בחוגי הלאומנים ,בעיקר בעזרת הפליטים הסורים והא"י בראשות חאג אמין אל חוסייני שהגיעו לעיראק.
תמונה של חאג אמין אל חוסייני עם היטלר.
4. תעמולה נאצית שודרה ברדיו ברלין בערבית, קנתה לה תומכים רבים. ד"ר פריץ גרובה ,הנציג הנאצי בעיראק ,דאג לפרסם את הספר מיין קאמפ בערבית.
5.תעמולה אנטי יהודית כתוצאה מהסלמת הסכסוך הישראלי פלסטיני ,שהדיו הגיעו גם לעיראק.

כל המגמות הללו חברו יחד לתהליך הצרת צעדיהם של היהודים שכללו:פטורים המוניים, רדיפות,התנכלויות, תעמולה אנטי יהודית במסגדים,ובאמצעי התקשורת.ביטול האוטונומיה החינוכית והכפפתה לתוכנית הלאומית העיראקית,איסור על כל סממן ציוני או יהודי.הגבלה של מספר הסטודנטים, אסור למוד היסטוריה יהודית ועברית. ולמעשה ניתוק הציבור היהודי  בעיראק מכל קשר לנעשה לעולם היהודי  ולישוב בארץ בכלל.
הפרהוד
בשנת 1941, התחוללה הפיכה בראשות ראשיד עלי אל כילאני, לאומן עיראקי ותומך בתנועה הנאצית. המלך, העוצר והממשלה נמלטו.
ראשיד עלי אל כילאני ביקש את עזרתה של גרמניה הנאצית כנגד הבריטים.
בריטניה ,שחששה מנפילת עיראק בידי גרמניה הנאצית שלחה את כוחותיה לכבוש שנית את עיראק. לאחר חודש הגיעו חיילי בריטניה לבגדאד, הגנרלים המהפכנים ברחו והמלך וחברי הממשלה שבו אף הם לבגדד, אך הציבור שהיה מתוסכל מכישלון ההפיכה הוציא זעמו על המיעוט היהודי חסר ההגנה . אזרחים בתמיכה פעילה של המשטרה והחיילים ביצעו טבח נוראי בתושביה היהודיים  של בגדאד.תוך הסכמה שבשתיקה מצד החיילים הבריטיים ושל הממשלה העיראקית הפרו בריטית, כל זמן שזה לא יוצא משליטה.
במשך יומיים של חג השבועות  ,הראשון והשני ביוני 1941 ,נערך פוגרום ביהודים, עשרות נרצחו בבתיהם וברחובות,מאות נפצעו,בתים וחנויות נשדדו.
הטבח התחיל בשעה 18:00 לאחר מספר דרשות הסתה במסגד "אל-גילאני. בתחילה הפרעות היו מאורגנות , הפורעים התחלקו לקבוצות.הראשונים להירצח היו אלו שנסעו במוניות והלכו לתומם ברחוב ר'אזי. משם עברו לשכונות עניות בעיר "טטראן" ו"אבו סיפאן". כי בשכונות אלו היה קל לפרוץ  כי הבתים ישנים ולא מוגנים. השוטרים ,שפטרלו לא מנעו את הטבח.
למחרת חדרו הפורעים ללב הרובע היהודי והפעם בסיוע פעיל של שוטרים מזויינים. היהודים, שניסו להגן על עצמם בכך שחסמו את הדלתות ברהיטים מצאו ,שהשוטרים השתמשו בנשק חם כדי להכשיל את התגוננותם.משראו ,שגם השוטרים והחיילים שותפים לרצח ולביזה הצטרף ערב רב ערבי למעשי הטבח והביזה. ורק משהגיעו הפורעים לשווקים ולא בחלו בשוד בתי עסק מוסלמים הפסיקה הממשלה את הפוגרום.
תמונה של הפוגרום
ההלם היה קשה,  עלו שאלות מטרידות, כיצד הממשל העיראקי והבריטים הסכימו בשתיקה למעשה הטבח  ולא מנעו אותו.
בריטניה ,שהתחייבה לשמור על זכויות היהודים ולהגן עליהם כמיעוט לא פעלה, אלא, הקפידה להסתיר את עניין הפרעות ודאגה ,שלא יגיעו ידיעות עליהן מחוץ לעיראק.
ועדת החקירה שהוקמה הטילה את האחריות על המשטרה השלטונות והאינטליגנציה העיראקית עשו מאמץ להעלים את פרעות ה"פרהוד" . הלאומנים העיראקים וממשלות עיראק התכחשו לאחריותם ועשו כל מאמץ להשכיח זאת מהתודעה הציבורית וכצפוי רקמו עלילה שכביכול היהודים אשמים בפרעות שנעשו עליהם.......
מובן מאליו ,שאף אחד לא זכה לפיצוי על הביזה וההרג שנעשה.
ראשי הקהילה ,שצפו את ההשלכות  הקשות ,שעלולות לפרעות אלו להשפיע על היהודים פעלו במהירות להחזיר את הסדר לכנו ולשדר לציבור לראות  באירוע זה אירוע חריג.כל ההרוגים נקברו בקבר אחים, בתי העסק שוקמו והפצועים טופלו במהירות.
תמונה של קבר האחים
לכאורה חזרו החיים למסלולם ,בעיקר בגלל השיגשוג ,שפקד את עיראק עם שובם של הבריטים וכוחות בעלות הברית להתמקם בעיראק. גם היהודים נהנו מהתאוששות כלכלית זו.
ניסיונם של פרנסי הקהילה לחזור לשגרה הצליח, אולם לא לאורך זמן, אצל הצעירים החלו להתעורר סימני שאלה רבים לגבי סיכוייהם להשתלב בחברה העיראקית הלאומנית,
חלק מהצעירים פנו לחפש תשובה בתנועה הקומוניסטית ,שדגלה בשיוויון ,ורבים התגייסו לתנועה הקומוניסטית העיראקית (שהיתה מחוץ לחוק). חלק אחר של הצעירים פנו לחפש פתרון מחוץ לעיראק והזדהו עם הרעיון של התנועה הציונית(שהיתה אסורה ע"P החוק) .חלק חשבו שהפתרון הוא גלות אחרת ועזבו לארצות מערב אירופה, אבל רוב רובה של הקהילה עדיין ביקש להישאר ולהשתלב בחברה העיראקית.
הצעירים ,שביקשו פתרון ברעיון הציוני מצאו אוזן קשבת אצל השליחים ,שנשלחו מא"י כדי לעודד את הרעיון הציוני ,לעזור ליהודים להגן על עצמם למקרה של פוגרומים מחודשים ולעזור לכל מי  שמבקש לעלות לא"י. כך קמה המחתרת הציונית בעיראק, שכללה בשיאה 2000 חברים מתוך קהילה של 140,000 יהודי עיראק, שרובם היו נערים ונערות תלמידי תיכון.
המחתרת הציונית בעיראק הצילה את היהודים ברגעי המשבר הקשים ביותר, שפקדו אותם בשנים 48-52, כאשר פרנסי הקהילה המסורתיים היו חסרי אונים והתקשו למצוא מענה נוכח מעשי הרדיפות והמאסרים ,שהיו מנת חלקם של צאן מרעיתם. הם לא היו המניע לעלייתם אלא ,הפתרון למצוקתם.
מתום מלחמת העולם השנייה התגברה העויינות של האוכלוסייה העיראקית הערבית כלפי היהודים ומצבם הכלכלי,הביטחוני והחברתי התערער.
מיד עם פרוץ מלחמת העצמאות בא"י נפתחו במקביל 4 בתי דין צבאיים ,שבהם נשפטו מאות צעירים בשל האשמות שווא של ציונות,קשר עם ישראל באמצעות מכתבים,קומוניזם ועוד ונשפטו לשנים רבות בכלא.
מדי יום מילאה העיתונות העיראקית את דפיה בדברי הסתה וכאלה גם עשו המטיפים במסגדים והמורים בבתי הספר. תמונה של סוזט וקטע מהעיתון בערבית.
רבים החלו לחשוש לחייהם ולרכושם וחפשו דרך מילוט.
שלמה הלל הצליח למצוא דרך מילוט בפרס וכך החלה בריחה המונית ,שנעה מבגדד לבצרה ומשם דרך איראן.
(דבריו של שלמה הלל)
\תמונת אסירה של סוזט גבאי ואסירים עיראקים.
בתוך מספר חודשים הצליחו להימלט 12,000 יהודים.
בריחה בלתי מבוקרת זו יצרה כאוס במדינה ואילצה את הנהגת המדינה לחפש פתרון.במרץ 1950 החליטו ראש הממשלה תאויפיק סווידי ושר הפנים סלאח גא'בר להגיש הצעת חוק לפרלמנט "חוק שלילת הנתינות"(לשים תמונה)
החוק עורר את התנגדות המפלגות הלאומניות ,שביקשו להשתמש בקהילה היהודית כבני ערובה.אך ב-9.3.50 התקבל החוק. לפיו כל יהודי ,שמבקש לעזוב יוכל לעזוב תוך שלילת נתינותו, ויתור על כל רכושו ואי יכולתו לשוב אי פעם לעיראק. כל מי שמוותר על הנתינות חייב לעזוב את עיראק תוך 15 יום. החוק תקף למשך שנה ויש באפשרות הממשלה לבטלו
נוסח החוק בערבית אם אפשר
הממשלה סברה ,שבכך יצאו כל הגורמים "המתסיסים", לכן לא נתנה מענה כיצד יעזבו.לראשי הקהילה לא היו פתרונות כי גם הם קוו שרק מעטים יעזבו.

אך המציאות הייתה שונה לחלוטין. אחרי חודש החלו אלפים לנטוש את רכושם, או למכרו בפרוטות כי (העיתונות ביקשה מהאזרחים לא לקנות את הרכוש ,כי בלאו הכי הוא יישאר). ולהגיע לבגדד למרכז הרישום בבית הכנסת "מסעודה שם טוב" (תמונה של הרישום)
את ארגון העלייה ביצעה ה"תנועה" בהנהגת מרדכי בן פורת תוך קיום קשר אלחוטי עם הארץ . חברי התנועה נאלצו לפעול עם פקידי הממשל והבולשת העיראקית במסווה של פקידי הקהילה.
תמונה של מרדכי בן פורת
1921 נתפסו מרדכי בן פורת ויהודה ת 'אגר, בן פורת הצליח להימלט ויהודה ת,אגר נשפט לשנים רבות ,אך שוחרר ב1958.
כתוצאה ממשגים מסוימים, נחשפה רשת ריגול של התנועה יחד עם מצבורי נשק. שבעקבותיה שלום צלאח ויוסף בצרי הוצאו להורג בתליה.
בינואר 1951 נרשמו ליציאה 85,000 יהודים 12,000 הצליחו להימלט קודם לכן, אבל עדיין רובם לא הגיעו לארץ בגלל עיכובים ,שהערימה ממשלת ישראל, בשל העדר יכולת לקלוט בארץ. וכן משום שחלק מהמטוסים הופנו להעלות יהודים במצוקה מאירופה.
ב10 במרץ 1951 ממשלת עיראק העבירה חוק נוסף בפרלמנט על הקפאת רכושם של היהודים.
יציאתם של היהודים נמשכה עד 1952 למעט 9000 יהודים, שהעדיפו להישאר בעיראק .בכך נסתם הגולל על קהילה מפוארת ,שעזבה חסרת כל את הארץ , שאליה הגיעה שנים רבות טרם בוא האיסלאם לעיראק ואשר הייתה נאמנה לה, אהבה את תרבותה, ותרמה לשגשוגה.
תמונות של חתימה מסעודה שם טוב, של חותמת בלאסה פאסה.

היהודים מעיראק הגיעו לישראל בתקופה הקשה ביותר למדינה, חסרי כל, ובמשך שנים חיו כפליטים במעברות.
תמונות של מעברה
ממשלת עיראק החרימה את כל נכסיהם הפרטיים והציבוריים.
היהודים המעטים שנותרו, חוו תקופות קשות ביותר בשלטון הבעת ,שכללו :רדיפות חסרות תקדים, יהודים נעלמו ונרצחו, אחרים נתלו בכיכר העיר. (תמונות,) ומי שהצליח נמלט. עיראק רוקנה את המדינה מכל יהודיה.
סיכום
השאלה ,שהעסיקה היסטוריונים רבים, היא כיצד ומדוע עזבה קהילה שלמה את מולדתה,ויתרה על רכושה והגיעה לא"י. על כך יש השקפות שונות.

    1. התזה הציונית-לפי השקפה זו לפעילות התנועה הציונית הייתה השפעה מכרעת לעלייתם. על פי עמדה זו היהודים היו פאסיביים. במציאות ,התנועה הציונית היוותה מיעוט בטל בששים ולא הייתה לה השפעה עד לאירועים אחרי מלחמת העצמאות כשפרנסי הקהילה המסורתיים לא נתנו מענה והגנה בעקבות הרדיפות ,המאסרים וההסתה הבלתי פוסקת.
    2. התיזה הלאומית- לפיה עליית כוחה של התנועה הלאומית העיראקית, שהיו בה יסודות איסלמיסטים חזקים ולכן לא יכלה להכיל אלו שאינם מוסלמים, אי  לכך היהודים לא יכלו להשתלב ונדחו ע"י החברה הערבית.
    3. התיזה הקולוניאליסטית-האינטלקטואלים הערבים שנאו את הקולוניאליזם המערבי ורצו למגר את שלטונם. הם זיהו את היהודים עם הקולוניאליזם ועל כן ביקשו להצר צעדיהם ולאלצם לעזוב.
    4. עליית כוחם של המשכילים הערבים- שכבת המשכילים החדשה ,שנוצרה משנות השלושים ראו במשכילים היהודים, שאיישו משרות בכירות בשרות הציבורי מתחרים ויריבים, אשר חרגו ממעמדם המוגבל ,שהקנה להם האסלאם בעבר. ולכן ביקשו לתפוס את מקומם.
    5. התעמולה הנאצית ,שקנתה לה אחיזה בחוגים רבים ,בעיקר בעזרתו של חאג אמין אל חוסייני.
    6. המלך ר'אזי ,שהיה לאומן ותמך ועודד תנועות לאומניות שפגעו ביהודים.
    7. פקידים נאציים ,ששרתו בתקשורת העיראקית והפיצו את התורה הנאצית.
    8. הסלמת הסכסוך הישראלי פלסטיני והדיו ,שהגיעו לעיראק ע"י הפליטים הפלסטינים, גרמו להקצנת השנאה כלפי היהודים.
    9. מאורעות ה"פרהוד"  וההכרה שהדבר נעשה לא ע"י מיעוט חסר רסן, אלא ,בעזרתה של המשטרה והחיילים עיראקים, תוך הסכמה בשתיקה של השלטון.
    10. המאסרים השרירותיים של צעירים ובעלי משפחות תוך התעלמות מכל הליך משפטי תקין. שאיים על חייהם.

כל המגמות הללו חברו יחד בהרעת מצבם של יהודי עיראק , בערעור מצבם הכלכלי, הפיזי,החברתי,הדתי והפוליטי. ואשר גרמו בסופו של דבר לבריחתם ההמונית .

התנועה הציונית לא הייתה מוצאת אוזן קשבת ,אלמלא ,הידרדרות כל כך קשה במצבם ואיום על ביטחונם.היא שמשה קרש הצלה בתקופות הקריטיות של הרדיפות כשלראשי הקהילה לא היה מענה הולם למצוקתם והמדינה לא הגנה עליהם.

 רוב יהודי עיראק שהגיעו לישראל חסרי כל ,חיו במשך כמה שנים במחנות אוהלים,בתנאים קשים עם קיצובי מזון כשהם מתקשים  למצוא עבודה במקצועם. אולם בשל חריצותם, השכלתם המודרנית ואהבת הארץ השכילו במהירות לשקם עצמם , להשתלב בכוחות עצמם בצורה מעוררת כבוד בחברה החדשה . והוו נדבך חשוב מאוד בבניית הארץ ושגשוגה.
.... הפלסטינאי הראשון ,שביטא באומץ את דעתו  ביחס ליהודים יוצאי ארצות ערב. היה  צברי גירגיס , (מנהל המכון ללימודים פלסטינאים בבירות ). הוא פרסם מאמר רחב ממדים ביומון הבירותי אל נהאר מיום 15 במאי 1975 ובו  מנה את הגורמים להקמת מדינת ישראל. אחד מהם, ולא הפחות  חשוב שבהם, היה גירוש היהודים מארצות ערב , אשר  לדעתו נעשה  "בצורה המכוערת ביותר ולאחר שהחרימו את רכושם או השתלטו עליו במחיר הזול ביותר ". יהודים אלו השתתפו בביצורה של ישראל, בחיזוקה ובעיצובה, בצורה שבה אנו רואים אותה כיום.
הרחבה בספרו של ד"ר צבי יהודה "יהודי בבל באלף השני לספירה" הוצאת מרכז מורשת יהדות בבל.
הרחבה בספרה של ד"ר אסתר מאיר ליצנשטיין
ראיון עם מר משה הלל .מי שפעל בשיתוף פעולה עם מרדכי בן פרות בארגון העלייה.

 

קישוריםסרטוניםמאמריםעדויותקהילותדף הבית