"פחדנו לעבור ברחוב במשך היום . בדרכנו לעבודה ובשובנו ממנה היינו, הבנות היהודיות בדמשק, חשופות באופן קבוע לקללות, לעלבונות, להטרדות מיניות "במקרה הטוב" ולסכנת חיים וחטיפות ב"מקרה הרע".....

"לעתים נדירות יצאנו לבלות בערבים. הבילוי היחיד היה ללכת לקולנוע, ואז הקפדנו ללכת בחבורה יחד עם חברים. אולם גם אז לא תמיד שפר חלקנו, כי הרוב המוסלמי סביבנו לא חשש להתנכל לנו גם בנוכחות הגברים."

נולדתי בדמשק, גרתי ב"חראת אל יהוד" הכוונה לרובע היהודי.שם הצטופפו רוב יהודי דמשק באותה עת. זה היה המקום הכי בטוח "יחסית" לקיומנו במקום. אבי עסק במסחר זעיר.
נשלחתי ללמוד בבית ספר היהודי "אליאנס". משסיימתי את ביה"ס התיכון התחלתי לעבוד כטלפוניסטית (במחנה הצבא הצרפתי, שחנה ליד אזור ה"חארה".)

חיי בסוריה כנערה היו קשים. סבלתי מאוד מההתנכלויות שנפלו רק בחלקן של היהודיות, אף ערבי לא היה מעז לעשות דבר דומה לנערה ערבייה. אנחנו , הנערות היהודיות היינו בבחינת
"הפקר" אפשר לפגוע בנו ואין דין ואין דיין.

כל יום היה בבחינת סיוט מחודש. אבי היה צריך ללוותני לעבודה וכששבתי חיפשתי דרכים צדדיות כדי לא להיתקל בגברים ערבים.

מצב זה היה בלתי נסבל לרבות מהנערות ומספר לא מבוטל מהן סכנו את חייהן וברחו. היו שהצליחו והיו שנתפסו ונרצחו בדרכן או הושלכו לכלא.

ב-1944 התנפלו עשרות מוסלמים סורים על מחנה הצבא הצרפתי בו עבדתי יחד עם עוד 8 בנות יהודיות. צרו עלינו במשך 8 ימים.

החיילים הצרפתים הדפו את ההתקפות של ההמונים ולא הסכימו להפקיר אותנו לידיהם.
הורינו לא ידעו את הקורות אותנו במשך 8 ימים והיו משוכנעים שחיסלו אותנו במחנה.
לבסוף הצליח טנק צרפתי לחדור בין השורות להעלות אותנו על הטנק ולהוציאנו מתחום המחנה אל הרובע היהודי.

נקל לשער את הבכי של הורינו,כאשר ראו אותנו בריאות ושלמות.

המקרה הזה היה מבחינתי "הקש ששבר את גב הגמל" . החלטתי לברוח בכל מחיר.
פניתי למנהל העבודה הצרפתי ובקשתי אישור לצאת לחופשה אצל אחי בפלסטין. רק אישור ממנהל העבודה היה מקנה זכות לצאת באופן חוקי. המנהל שהיה עד למצוקה הנפשית שלי נוכח המצור שהייתי ב, נאות לעשות זאת והגביל אותי לחופשה בת 3 חודשים.

כך קיבלתי את האישור המיוחל ונסעתי לאחי שברח קודם לכן לפלסטין.

נסעתי ולא שבתי יותר לארץ הנוראה הזו, שהערבים הפכו את חיי, למרות שהייתי אזרחית סורית לסיוט מתמשך, וכל זאת רק בגלל יהדותי.

ידוע לי שאחרי עזבו רוב יהודי הרובע היהודי בדמשק ועל כל בתינו השתלטו הפליטים הפלסטינאים ,שברחו במהלך מלחמת השחרור.