שלילת רישיון "ראיית חשבון" של אבי בגלל יהדותו.

 הורי וכמובן אני ילידי מצרים. סבי וסבתי הן מצד אמי והן מצד אבי הגיעו למצרים במאה ה-19, מחלב, מטוניס ומאלבניה. למרות זאת רק אבי וילדיו קיבלנו אזרחות מצרית ואילו מאמי מנעו זאת.

גרנו בהליופוליס ברח' אברהם. אבי סיים את לימודי ראיית החשבון וקיבל רישיון עבודה במקצועו. כישוריו הרבים קדמו אותו מהר בסולם התפקידים והוא נעשה למנכ"ל חברת "פונטרה מולי". חברה זו התמחתה בעיצוב ריהוט איטלקי אקסקלוסיבי לבתי מלוכה ועשירי ארצות ערב. המפעל העסיק 500 עובדים, אמנים ואומנים. היו למפעל סניפים באלכסנדריה בקהיר והליופוליס.

חיינו ברמת חיים גבוהה מאוד. נשלחתי לבית ספר פרטי לבנות בבית הספר התיכון St clare's college  (בית ספר לנזירות אנגליות). לאבי היה אפילו מנוי למטוס פרטי פרט לנהג ורכב צמודים.

רציתי ללמוד רפואה ,אבל אבי העדיף שאנשא וכך היה.
בעלי עבד ב-פארוס  באזור התעלה. בין היתר נהג לשחק כדורסל עם צעירים מ"האחים המוסלמים". יום אחד פגעו בו בכוונה בראשו ופצעוהו קשה. חברים יעצו לו לעזוב את המקום, לאחר שנודע להם שהערבים גמרו אומר  לחסלו . כך נאלצנו לארוז את עצמנו במהירות ולעבור מיד לאלכסנדריה.

שמע הפציעה של בעלי הגיעה לאוזני אמו, שהייתה בישראל והיא בקשה מאתנו לעזוב בכל מחיר. עקשנותה של חמותי הצילה את בעלי ,מהמאורעות שהתחוללו כנגד היהודים, במבצע קדש ולאחריו. אלמלא כן, קרוב לוודאי, שבעלי היה נשלח למחנה ריכוז, יחד עם כל הגברים היהודים במצרים .

לעומת זאת לא שפר חלקם של הורי, אשר נשארו שם ולא תארו לעצמם מה יעוללו להם המצרים.

                                        שלילת רישיון עבודה

מיד לאחר מבצע קדש. הודיעו  המצרים לאבי, שרישיון ראיית החשבון, שקיבל הרבה שנים קודם לאחר תום לימודיו ,נשלל ואינו יכול לעסוק במקצועו.
הסיבה- בגלל יהדותו.

למצרים,בהנהגתו של נאצר, הייתה תוכנית מובנת ומוכנה לפרטי פרטים, כיצד לסלק את היהודים ממקומות העבודה ולהמאיס להם את חייהם עד כי ינטשו את מצרים. הם אכן ביצעו אותה כחיילים ממושמעים וסילקו את כל יהודי מצרים ושדדו את רכושם.

אבי נותר חסר מקצוע ופרנסתו נפגעה, אח"כ הגיע שלב הטרטור הפיזי והנפשי. הוא הוזמן מידי יום לחקירה. באשמות שונות ומשונות .טענתם העיקרית הייתה: מדוע בתך נמצאת בישראל?

כריתת מטה לחמו, הרדיפות הבלתי פוסקות הובילו אותו למסקנה ,שזו לא אפיזודה חולפת ,אלא מדיניות מתוכננת וממושכת ולכן, יום אחד, החליט לנטוש את כל רכושו ולעזוב. לא אפשרו לו לקבל אפילו את פיצויו ממקום עבודתו .

רשעותם של שוטרי הנמל עברה כל גבול. כאשר ראו את מעיל הפרווה שעל כתפי אמי, המעיל היחיד שהורשתה לקחת, הפשיטו אותו מעליה בכוח ואמרו: את אל צריכה את זה.