המונים צבאו על בית הכנסת, שפכו נפט והעלו אותו באש.

 גרנו בחדרים שהיו צמודים לבית הכנסת באזור קורסו ויטוריו. אזור איטלקי חדש מאוכלס ברובו איטלקים ויהודים. הורי היו אחראים על תחזוקת בית הכנסת המקומי. משום כך אפשרו למשפחתנו להתגורר בחדרים השייכים לבית הכנסת.

במהלך מלחמת העולם השנייה הסתתרנו בפרק זמן מסוים במקלט סמוך. אולם ההפצצות גברו וברחנו לכפר זאויה. כדי להגיע לכפר הלכנו ברגל, הורי ו7 ילדים קטנים , כ-50 ק"מ. ללא אוכל וללא מים. שכרנו חדר קטן בכפר וכולנו הצטופפנו בחדר זה.
משהסתיימה המלחמה, קווינו ,שהצרות הסתיימו יחד  איתה. לא תיארנו לעצמנו, ששכנינו הלובים ימצאו עתה שעת כושר כדי לפגוע בנו.

שריפת תשמישי הקדושה בבית הכנסת

 1945 החל הפוגרום הנורא,בשעת התפילה בבית הכנסת. שמענו רעש של המוני אנשים צובאים על דלת בית הכנסת ומשמיעים איומים נגד היהודים. אמי העלתה את כולנו על גג הבית וביקשה מאיתנו לרוץ לביתה של  השכנה האיטלקייה ולבקש שתסתיר אותנו.היא המתינה כדי לראות כיצד יתפתחו פני הדברים.

משלא הצליחו  הפורעים לשבור את הדלת, שרפו אותה ונכנסו פנימה. אמי נמלטה לגג בית הכנסת ומשם צפתה בנעשה. למגינת לבה ראתה את הפורעים משחיתים את תשמישי הקדושה ובוזזים את הרהיטים , אחר כך  שפכו נפט על הקירות ועל ספרי התורה והעלו הכול באש.

אנחנו הספקנו להגיעה לביתה של שכנתינו האיטלקית. היא לא תחקרה אותנו יתר על המידה ,אלא מהרה להחביא את כולנו במרתף ביתה ודחפה ארון כדי להסתיר את הכניסה. לא עבר זמן רב והפורעים ,שסיימו את הרס בית הכנסת חיפשו אותנו. הם נכנסו לביתה של האיטלקיה וביקשו לחפש אותנו. היא הצליחה להערים עליהם ואפשרה להם לחפש בביתה. הם עזבו מלאי זעם, כשלא מצאו אותנו.

השכנה האיטלקייה הצילה את חיינו תוך סיכון עצמי.

משהסתיים הפוגרום, שבנו לבית הכנסת לשקם את ההריסות. זמן רב ארך השיקום. הורי החליטו לברוח. בשנת 1951  הם הצליחו לצאת. המצילה שלנו ביקשה מהורי להשאירני אצלה כאופר, מאחר ושמעה על קשיי השיקום של היהודים, שברחו והגיעו לישראל. נשארתי בלוב ועבדתי אצל האיטלקייה. השמועות על הקשיים הכלכליים במחנות ה"עולים" יוצאי ארצות ערב בישראל הרתיעו אותי עוד יותר. הורי ביקשו אפילו לשוב ללוב. אך דרכם נחסמה. אזרחותם נשללה משיצאו.

בשנת 1964, געגועי גברו, הנתק המוחלט מהם הקשה עלי מאוד. ולמרות היחס הטוב של בעלת הבית כלפי ביקשתי לעזוב.
אולם שוב דרכי נחסמה. נאסר על  היהודים לעזוב את לוב. הייתי צריכה להערים עליהם ולנסוע לאיטליה כדי שאוכל לעזוב את לוב.