האנגלים החרימו את הנשק לחיילים היהודים ,שהיו בצבא הבריטי יום לפני הפוגרום ביהודי טריפולי.
האיטלקים זרקו אותנו מבתי הספר.
והערבים עשו את הפוגרומים, ובזזו את רכושנו.
גרתי ב"חארה" הרובע היהודי ברח' זנגרת זלמים 66. טריפולי. הבית היה ענק. כדי להבין עד כמה היה גדול, אפשר היה בכל חדר לשכן 50 אנשים ברווחה. מתוך הבית הוקצה שטח בחזית ל-8 חנויות. החנויות הושכרו לבעלי מלאכה שונים. קצבים, בתי קפה ועוד.
האיטלקים ,ששלטו בלוב, סילקו אותנו מבתי הספר במסגרת המדיניות הפאשיסטית שניהלו בכל הארצות תחת שליטתם. כך נזרקתי מבית הספר. חיפשתי מהר מאוד עבודה כדי לפרנס את עצמי והתקבלתי כשוליה לעובדי בניין. קלטתי מהר את כל המיומנויות , האנגלים החלו להעסיק אותי באופן עצמאי בבניית שדה התעופה שלהם. מאוחר יותר עשיתי זאת גם עבור האמריקאים.
הפוגרום ב-1945 תפס אותי כשהייתי במחנה האנגלים. לקחו אותי והעבירו אותי למחנה ,שבו התרכזו פליטים יהודים רבים שהצליחו לברוח או שנשארו ללא קורת גג.
יום אחד הגיעו ערבים למחנה, הם תפסו אותי והחלו להכות אותי. לא נשארתי חייב והחזרתי להם כמיטב כוחי. האנגלים ,במקום לאסור את התוקפים הערבים אסרו אותי. עברתי תחקור במשטרה והועברתי למחנה פליטים אחר , בו רוכזו יהודים נוספים.
האנגלים החרימו, יום לפני הפוגרום ,את הנשק מהחיילים היהודים, ששרתו בצבא הבריטי, מדוע? לא ידענו. רק למחרת, כשפרץ הפוגרום, הבנו שהם ביקשו למנוע מהחיילים היהודים להגן עלינו. חזקה ,שהם ידעו על אפשרות של פוגרום ולא מנעו או הזהירו אותנו מפניו.
אחרי הפוגרום הנורא, החלטתי שאני לא מוכן להיות מוכה ,ללא זכות הגנה עצמית וללא זכות לקבל הגנה מהשלטונות. הצטרפתי לארגון "הגנה" מקומי של יהודים, קנינו נשק החבאנו בסליקים ,כדי להתכונן לאפשרות שהערבים ינסו עוד פעם לתקוף אותנו.
בינתיים תכננתי את הבריחה. יום אחד עגנה אונייה איטלקית בחוף. שיחדתי את המלחים והם הסכימו לקחת אותי . הוחבאתי בירכתי האונייה עד שהגעתי לאיטליה. משם ביקשתי להגיע לישראל ומיד התגייסתי לצבא. נלחמתי במלחמת השחרור בגזרת באב אל ווד. שם גם נפצעתי. כיום אני נכה צה"ל.
הורי הגיעו עם אחותי ב-1951. הורי נטשו את ביתם והחנויות שהיו ברשותם. אחותי, שהייתה נשואה לאיש עשיר. ולהם היו מפעל לייצור משקאות חריפים. פרדסים וחנויות ,אף הם נטשו הכול וברחו.
|