סבי מצד אבי   הוא חלופה בן עטיה, וסבתי היא רחל טייאר.
סבי  מצד אמי הוא יוסף בוארון וסבתי היא טטה גיעאן.  פדצור  הוא שמו העברי של חלופה.

אבי שלום בן עטיה ואמי לידיה נולדו בעיר חומס, זוהי עיר קטנה  כ-120 ק"מ מזרחית לטריפולי.
אבי עסק בשני תחומים: ספרות והוראת עברית בבית ספר העברי ,שהוקם בשנות השלושים בעיר חומס ע"י הרב פריזה זוארץ.

הורי נשאו ב-1947בחומס, סבי רכש להם בית מחוץ  לרובע היהודי , באזור בית הכנסת, באותו אזור שכנה גם הכנסייה המקומית.

היחסים עם הערבים ועם הכמרים הנוצרים  במקום היו טובים, היו אף שותפויות עסקיות ועזרה הדדית.
אבי סיפר לי על שותפו הערבי חסאן אטראש.

לימוד: בשכונת המגורים שכן בית הספר האיטלקי שכל תושבי  הסביבה למדו בו, כולל הורי . אחה"צ הפך מבנה בית הספר לבית ספר להוראת העברית. בו למדו התלמידים היהודים בלבד עברית חשבון ,גיאוגרפיה והיסטוריה. בית הספר שמש גם כמועדון חברים למפגש ולפעילויות חברתיות.
בדר"כ זו הייתה קהילה דתית משיחית אולם לא פאנאטית. יהודי לוב היו מפורסמים באהבתם לציון.

בחיי החברה לא היה נהוג מפגש בין בנים ובנות מחוץ לבילוי המשפחתי.

כל היהודים בחומוס כ-900 במספר,היו כעין משפחה אחת. הבילוי העיקרי היה בילוי אחד בבית השני.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה , נאלצנו להפסיק את הלימודים, רבים נפגעו עקב כך והנזק היה בלתי הפיך מבחינת יכולתם להשלים את לימודיהם.

בתקופת המלחמה היו הפצצות קשות של בנות הברית, יהודים רבים נמלטו מאזור חומוס לכפרים בסביבה. הם נשארו שם תקופה ארוכה יחסית. מששבו כל בתיהם נבזזו עד הפריט האחרון.

משכבשו הגרמנים את האזור, נשלחו היהודים למחנות ריכוז ומחנות כפייה. בעלי הנתינות האנגלית נשלחו למחנות השמדה באירופה, בעלי נתינות צרפתית נשלחו למחנות ריכוז בתוניס ובעלי נתינות  לובית נשלחו למחנות ריכוז ועבודה במדבר הלובי.

 היו שלושה מחנות ריכוז ועבודה גדולים  בתוך לוב.

הגדול בהם מחנה "גאדו" בערך 250 ק"מ דרומית מערבית לטריפולי, באמצע המדבר. כ-2500 מיהודי לוב נשלחו לשם, 650 יהודים  מביניהם נפטרו במהלך שהותם ממגפות ומרעב.

שני מחנות אחרים היו "סידי עזז" ו"בוקבוק", שהעצירים היהודים  הועסקו בעבודות כפייה של חציבה וסלילת כבישים.

יהודי לוב שנשלחו למחנה ריכוז בתוניס, נפגעו לקראת סוף המלחמה מהפצצה קשה של בנות הברית על מחנה המעצר, שגרם למותם של רבים.

משהסתיימה המלחמה, והסכסוך הישראלי - פלסטיני עלה לסדר היום נעשתה האווירה עוינת מאוד כלפי היהודים. למרות זאת  השייחים המקומיים בחומס שמרו באופן אישי על כל הקהילה היהודית ומנעו הרג.

בשנת 1949 עזבו הורי את חומס ועברו להתגורר בישראל.

הסבל ,שסבלו יהודי לוב במלחמת העולם השנייה היה רב, אולם עדיין לא זכו להכרה מלאה בסבלם ,כפי שזכו קהילות אחרות שסבלו מהגרמנים. הוא הדין לגבי סבלם של יהודי טריפולי ובנגזי בפוגרומים שערכו הלובים ובהחרמת רכושם.

כיום אני משמש יו"ר עמותת מרכז "אור לשלום" לשימור והנחלת מורשת יהודי לוב.