עמומה וסלמן זילכה ביום נישואיהם באל-עמארה

נולדתי בעיר  כרכוך ,שבצפון עיראק, היהודים התגוררו ברובע נפרד . שם משפחתי היה שמש במקורו, כי אבי היה שמש בבית כנסת, לימים נסע להודו, שם כינו את שמש בית הכנסת- גבאי, אבי אמץ שם זה וכך שמש הפך לגבאי.
היו לי שני אחים. אחד מהם למד כימיה בבירות והתקבל כמומחה בתחום הנפט בעיר.

החברה נתנה לו תנאים טובים ודיור, כשעזב את עיראק הוא קיבל פיצויים מהחברה וגם הצליח להוציא את כספו בדרך כלשהי. לכן מצבו הכלכלי היה טוב מלכתחילה והוא לא היה צריך לעבור את סבל מחנות האוהלים. בכספו רכש מיד דירה בחיפה, וכך התערותו במקום הייתה מאוד מהירה.

                                                                           בתמונה משמאל :עמומה וסלמן זילכה ביום נישואיהם באל-עמארה

זכור לי שבהיותי בת 12 ,אני ואחיי  נסענו לביקור לבגדד, למשפחות של גיסותיי. המשפחות התגוררו ברחוב, שבו גרו ערבים נוצרים.באותו הלילה התחיל ה"פרהוד" הנורא. למזלנו, השכנים הנוצרים מנעו מההמונים לפגוע בנו וכך הצילו אותנו מידיהם.

לימים נישאתי לאדם בשם סלמן זילכה ועברתי להתגורר איתו באל עמארה-עיר בדרום עיראק. גרנו ליד בית הכנסת.

כשנישאתי היה לבעלי בית פרטי, לימים קנה שטח אדמה גדול לבנייה. ליד הכנסייה הנוצרית בעיר.

כשהייתי בהיריון בילד השני, בערב יום כיפור, כאשר הגברים היו בבית הכנסת, ביום הקדוש ביותר ליהודים, פרצו שוטרים עיראקים לתוך בית הכנסת ועצרו 10 אנשים, ביניהם היו בעלי וידידו חדו'רי טוויג. כעבור 10 ימים שוחרר. לא ידענו למה נאסר ולמה שוחרר. אולם ,ידענו רק שאחרי שחרורו נותרנו חסרי כול.

כשבעלי נאסר היו ברשותו : דירה , מגרש ו-2000 דינר עיראקי שהיו מופקדים בבנק.עקב מאסרו הקפיאו השלטונות את כל נכסיו.

מיד עם שחרורו נטשנו הכול וברחנו. לו היינו מצליחים לקבל את נכסינו, אין ספק שלא היינו עוברים את סבל ההיקלטות שעברנו, וילדינו היו זוכים לתנאי גידול טובים יותר.