עדות ראייה של נער בן 12 ב"פרהוד"

 היום אני בן 74, אבל מראות זוועה שנחרתים לאדם בצעירותו אינם נשכחים לעולם. היינו ביחסי שכנות טובים עם שכנינו הערבים, שיחקנו איתם  בחצר כל יום, הם  היו בני בית בביתנו ואנחנו בביתם. כיצד הפכו יום אחד אחר מכן ל"מפלצות" אדם זאת לא אוכל להבין לעולם. מהיכן צצה השנאה התהומית הזו.

מרבית הדברים שאני מספר פה הם עדות שחוויתי בעצמי וראיתי במו עיני, הסיפור של  רצח בני דודי הם עדות שמיעה מפי דודתי.

ה"פרהוד"  הפוגרום הידוע ביהודי עיראק בשנת 1941 נמשך יומיים, הוא החל בערך בשעה 4 אחה"צ בערב החג היהודי שבועות. ונמשך למחרת.

האירועים היו כל כך רבים, שאירוע נשק לאירוע. באותו ערב נורא עצרו הערבים את האוטובוסים . והחלו לעשות סלקציה. הפרידו בין יהודים וערבים. את היהודים רצחו בדם קר ,לחלק ערפו את ראשיהם בגרזנים. עדות  זאת שמעתי מדודתי, שלה היו חמישה אחים, שנסעו באותו ערב חג באוטובוס, הנוסעים הערבים  הורידו את חמשת אחיה ורצחו אותם בדם קר. עד יום מותה לא הפסיקה להתאבל עליהם.

למחרת בבוקר שמעתי את הקריאה המפחידה כל יהודי,  "פרהוד יא אומת מוחמד" המשמעות: בואו לחסל, להרוג לבזוז, הכול מותר.הייתי יתום מהורי ודודתי גידלה אותי. דקות אחדות לאחר מכן שמענו  יריות על דלת ביתנו במטרה לפרוץ את הדלת. (לאחר הפוגרום מששבנו לביתנו ראינו שהדלת הייתה מנוקבת ככברה, הבית הרוס, כל חפצי הבית עד הפריט האחרון נשדדו). שמענו צעקות של אנשים מכול הדירות.

עלינו מיד על הגגות והתחלנו להימלט. כמונו עשו עשרות דיירים מכל בתי הסביבה. לרבים מההמונים שצבאו על בתי היהודים  היו אקדחים וגרזנים בידיהם. הם החלו לירות עלינו על הגג. לבסוף הגענו לאחד הגגות ולא היה לאן לברוח יותר, כשהערבים דולקים אחרינו. הגברים שבחבורה אמרו,שעדיף שכולנו נתאבד ולא ניפול בידיהם. אולם הערבים הצליחו להגיע אלינו ,באמצעות סולם,לפני שהמשפחות ביצעו את מעשה ההתאבדות. נלקחנו כולנו לרחבה גדולה ליד המשטרה. שם היה בידי השוטרים ספר תורה ,שנבזז מבית הכנסת. הם פרשו את גלילי ספר התורה לכל אורך הרחבה. ואילצו אותנו לעמוד על הספר .

הייתי בן 12  כשאולצתי לדרוך על ספר התורה .כל מי שסרב נורה במקום, רבים נורו כי לא היו מסוגלים לדרוך על הספר. אחת הזקנות, אישה בת תשעים, משותקת חלקית ומגמגמת הוצאה בכוח מהשורה ואולצה לעמוד על ספר התורה. במהלך עמידתנו הם ביקשו עוד יותר לבזות אותנו ובקשו מאתנו לעשות  תרגילי סדר: "עמוד דום," "עמוד נוח" צעקו לעברינו .הפארסה הזו נמשכה כמה דקות. האישה הזקנה לא יכלה להרים את ידיה ולא הצליחה להזיז את רגליה. שוטר נגש אליה, היא עמדה לידי,  הוא הרים בכוח את ידיה ומשך את רגליה, בכך שבר את צלעותיה ומיד אחר כמה דקות נפחה את נשמתה.

משנערמו הגופות של המתים והפצועים, הם הביאו אוטו הקפאה גדול. שני שוטרים עמדו בפתח האחורי של האוטו, הרימו כל מת בידיו ורגליו והשליכו אותו לתוך האוטו. כנ"ל הם עשו עם הפצועים. כשראו שיש עלי כתמי דם היו בטוחים, שאני אחד הפצועים. הם הרימו אותי והשליכו אותי עם המתים.

התחלתי לזעוק זעקות אימים, אין לי מושג כיצד עשיתי זאת ,אבל קפצתי מתוך שורת המתים וזינקתי החוצה, נפלתי על חזהו של אחד השוטרים. הוא קילל אותי וזרק אותי מעליו. כך ניצלו חיי. מכיוון ,שכל הפצועים ,שנזרקו לתוך מיכל  ההקפאה לא שבו.
משהסתיים שלב פינוי המתים והפצועים אספו השוטרים את הנותרים למרתף גדול שהיה מלא מים בגובה של חצי מטר. דודתי,שלה היה מראה של ערבייה  הצליחה להישאר בחוץ כי הצליחה לשכנעם שהיא ערבייה. ,שנלקחה בטעות יחד עם היהודים.. כשהייתה בחוץ הקשיבה להמשך תוכניותיהם.

כשהשוטרים יצאו למנוחה קצרה הספיקה דודתי להתגנב למרתף ולהודיע לנו על תוכניותיהם :.הם התכוונו להרוג את הגברים ולאנוס את הנשים. למזלנו ,"הפרהוד" הופסק בהוראה מגבוה בטרם  הצליחו לבצע את זממם.

אינני יכול להמשיך ולספר , הזיכרונות הנוראיים, שביקשתי שנים רבות  להדחיק הציפו אותי  ואין לי כוח נפשי לשוב ולדבר עליהם.