סופר ע" אחותו של  

יחזקאל צלאח יחזקאל.שנתלה ב-27.1.69 בכיכר ה"תחריר" בבגדד.

כמה חודשים לאחר שאחי יחזקאל צלאח יחזקאל נתלה בכיכר העיר,
נולד בני בכורי- קראתי לו על שמו-

יחזקאל צלאח יחזקאל.

מה יכולתי לעשות נוכח זוועה שכזו.כיצד נערה בת 16 ,שאך זה נישאה יכולה לשאת מראה שכזה. נשברתי לרסיסים. לידת התינוק עזרה לי במקצת להמשיך לחיות, אולם המראה הטראומטי לא נמחק מזיכרוני, עובדה זו השפיעה על כל חיי הבוגרים ושחקה לגמרי את עצבי.בעלי נאלץ לתמוך בי בכול השנים כדי שאוכל להמשיך לתפקד.

גרנו בבצרה. לא ידוע לי מה היו שיקוליהם של הורי, שלא עזבו את עיראק ב- 1951-50 יחד עם רוב רובה של הקהילה היהודית..

 לאבי היה מפעל וחנות למשקאות, בשותפות עם ידיד ערבי..בשנת 1967, בהיותי בת 16 בלבד נישאתי ליעקב שאול סופר מבגדד. מיד אחרי נשואי הריתי.

בפרק זמן זה אבי פשט את הרגל עקב מעשה גניבה של השותף הערבי.לא היה למי ולאן להתלונן.

 אחי,יחזקאל צלאח עבד עם אבי. היו לו חברים ערבים רבים וטובים. לימים סיפרו, שאת האשמה טפלו עליו "חבריו הטובים".

אבי ביקש להשיא את בתו השנייה סועד לבחיר ליבה נאג'י קושקוש מבגדד. באותה עת כשמפעלו נסגר הציעו לו בני משפחה לעבור לבגדד כדי שיוכלו לעזור לו. אולם הוא לא הספיק להיענות לבקשתם.

שוטרים דפקו על דלת ביתו ועצרו אותו ואת שני אחיי באשמת "ריגול".

מאותו רגע שנעצרו, לא ידענו על גורלם דבר. התמימות שלנו הייתה כל כך גדולה, היינו משוכנעים שאין מה לדאוג. הם ישוחררו בתוך פרק זמן קצר. כל האשמה הייתה עורבא פרח. לכן לא עלה על דעתנו לעכב את חתונת אחותי  והיא התקיימה במועדה ללא נוכחות אבי ואחיי.
 
ההוצאה להורג של אחי באותו יום ארור ב-27.1.69 הייתה כל כך לא צפויה ומזעזעת.

אבי שוחרר בגלל גילו תמורת כופר של 1000 דינר ואחי הצעיר שוחרר בגלל היותו קטין בערבות של 500 דינר.

גורלה המר של אחותי ,בעלה נאגי קושקוש  וילדיה  סופר ע"י בעלי יעקב שאול סופר בעדותו.

בשנת 1973 נמלטנו מעיראק.