אבי- נאג'י סאעתי  נתלה בעיראק ב-7 באוקטובר 1969 
   דליה-בתו היחידה של נאג'י סאעתי                                                                                 נאג'י סאעתי

 אני ,בתו היחידה של נאגי סעאתי , רוצה לספר את סיפורו של אבי, אבי האמין כמו כמה מאות יהודים אחרים, שעיראק  ולא ישראל  היא המולדת האמיתית שלו ולכן סרב לעזוב את עיראק בשנת 1951 כשרוב היהודים ברחו  מעיראק,אף על פי שהיה עד לזוועות ,שפקדו את אביו ואחיו ,שנרצחו ללא עוול בכפם . הוא המשיך להאמין שזה היה אירוע מקרי והעיראקים ולעולם לא יפגעו בו.

אמי ,לעומת זאת, סירבה בכל תוקף  להישאר בעיראק  . היא והחליטה לעזוב יחד עם היהודים האחרים שנמלטו בשנת 1951 גם במחיר פרידה מבעלה. בכך היא הצילה את חיי אך מנעה ממני לגדול במחיצת אבי, שכל מי שהכירו התפעל מתכונותיו  יוצאות הדופן.

בשנים שלאחר מנוסת היהודים ב-1951 נותרו כמה אלפי  יהודים בעיראק. בתקופת שלטונו של  עבד אל כארים קאסם היה נדמה, שחייהם של היהודים חוזרים למסלולם. אבי  עשה חייל בעסקיו והרבה את נכסיו, בתים ,אדמות ,בית מלון בשם "הבית הלבן" או בערבית" בית אלאבייז" ועוד. עסקיו חבקו עולם ואחד  מבתי המלון היוקרתיים בלונדון Imperial hotel" "היה גם  בבעלותו. התרחבות עסקיו הביאה אותו לצרף שותף ערבי,שאף קיבל ייפוי כוח ממנו  להפעיל את עסקיו בלונדון.

אולם התקופה הטובה יחסית תחת שלטונו של עבד אל כארים קאסם נסתיימה במפתיע עקב הפיכה צבאית ..  עבד אל כארים קאסם נרצח ובמקומו עלה בכר וסגנו, שהיה האיש החזק, סאדאם חוסיין.לשלטון.\

במשך כל התקופה מאז שבאנו ארצה נשאר אבי בקשר  מכתבים איתי ועם אמי, הוא לא נישא בשנית ולא נולדו לו ילדים. הוא עקב אחרי התבגרותי מרחוק.

ב- 1958  7 שנים אחרי שנפרדנו ,  נפגשתי איתו לראשונה בתורכיה.  נקל לשער את ההתרגשות ההדדית של שנינו במפגש זה. למרות געגועיו הרבים אלי הוא סרב לעזוב את עיראק ולבוא לישראל.

בשנת 1963 נפגשתי איתו פעם נוספת  בלונדון וזו הייתה גם הפעם האחרונה.

הוא הפציר בי ללמוד בפנימייה בלונדון. אולם רשויות ההגירה בלונדון לא אפשרו לאמי להצטרף אלי.הוא ניסה את מזלו בשוויץ, שם מצא פנימייה יוקרתית על מנת שאוכל ללמוד בה . אולם אמי סירבה בכל תוקף להיפרד ממני גם לפרק זמן קצר של  תקופת הלימודים . בכל פעם שניסיתי לדבר אל ליבו ולהסביר לו שהחיים בעיראק לעולם לא יהיו בטוחים לאף יהודי, הגיב שהוא מאמין בעיראק ובעמה. ומאחר והוא אדם ישר והגון אין  לו סיבה  לחשוש , שמישהו בעיראק יפגע בו בכל צורה שהיא.

בשנת 1965 התחתנתי בישראל, משנודע לו על דבר חתונתי  היה מאושר מאוד ולכבוד זה ערך מסיבת חתונה לידידיו הרבים בעיראק.

את אשר יגורתי  בא לי

אחרי מלחמת ששת הימים, ב-1967, חיפש שלטון המהפכה ברשות סאדם חוסיין, "שעירים לעזאזל" כדי להפנות את זעם ההמונים הערבים עקב תבוסתם במלחמה עם ישראל, המעוט היהודי שנותר בעיראק הפך להיות הקורבן. מה עוד שבצורה כזו יפטרו השלטונות גם  מהיהודים וגם רכושם יוחרם.

כדי להכין את דעת הקהל למעשיהם האכזרים נגד היהודים החלה התקשורת ובמסגדים תעמולה ארסית נגד היהודים בטענה שהם מרגלים לטובת ישראל ועוזרים לה באמצעים כספיים. יהודים רבים נאסרו ועברו עינויים קשים על מנת שיודו באשמות שווא אלו  . כמו תמיד לא הייתה הגנה משפטית .הדיונים היו קצרים ללא עדים ובחדרי חדרים והעינויים קשים מנשוא.

את אשר אירע לאבי באותה עת סיפרה חתון  אשת דודי יוסף, שהייתה נוכחת בזמן מאסרו, בעלה יוסף, אח של אבי נאגי, שנשאר אף הוא  בעיראק היה כל השנים בקשר מתמיד והדוק עם אבי וגר סמוך אליו.

"ב-14.5.69 הגיעו לביתו ,נערה ושוטר וביקשו ממנו להתלוות אליהם לתחנת המשטרה, לזמן קצר בלבד כדי לשאול כמה שאלות. הם הבטיחו לו ,שתוך זמן קצר ישוב לביתו. נאגי הלך איתם בביטחון מלא כי לא היה לו מה להסתיר. אולם הדרך שבה נאסר הייתה רק לצורך הטעייה , מבחינתם גורלו נחרץ.                                                                                                                       יוסף סאעתי- אחיו -מת מהתקף לב כששמע על מעצרו

משבושש לחזור התחלנו לדאוג "ספרה אשת דודי "נסינו לברר לאן נלקח ,אבל לא נענינו.אספנו  בגדים ,אוכל וכסף ופנינו למשרד ההגנה, הללו לקחו את כל הציוד שהבאנו, אולם סרבו לתת לנו  פרטים על מקום הימצאו  ובמה הוא נאשם.

ב-16.7.69 הגיעו שוב שוטרים לביתו ,הפעם כדי  להחרים את מכוניתו, שהייתה נהוגה ע"י בני פרינס. שנעצר אף הוא ליום אחד.
בערב ה-7 באוקטובר, סוהר הגיע לביתנו והודיע לנו קצרות

עומדים לתלות את נאגי, ובקשתו האחרונה היא לפגוש אתכם.

שבורים, מפוחדים, לא מאמינים למשמע אוזנינו, הזדרזנו אני ובני פרינס לבית הסוהר בבגדד,
כשהגענו הבחנו  בשמירה כבדה על בית הסוהר. שני סוהרים ליוו אותנו לחדר. ישבנו והמתנו, כעבור כמה דקות נכנס לחדר נאגי. לא הכרנו אותו, הוא היה כחוש , חלש, הוריד מחצית ממשקלו.פניו נפולות ועיניו כבויות,  על ידיו אזיקים  ציפורניו עקורות .משראה אותנו החל לבכות בכי קורע לב,סדרת העינויים הרסה אותו.

הגבר החזק, יפה התואר, איש העולם בכה , מי  שהיה כמו אב לכולנו בכה , הוא שב ואמר איך יתכן שעומדים לתלות אותי, אני חף מפשע, כל נאמנותי לעיראק לא הועילה לי, מנעו ממני הגנה, השופטים לועגים לכל מוצא פי.

הביקור היה קצר. הוא נלקח חזרה לתאו. אינני יכולה לתאר את המחזה קורע הלב,

הוא נתלה בבית הכלא.
חמדנותם לא פסחה על רכושו. למחרת הגיעו שוטרים והחרימו את כל רכושו".

מששמע גו'רג שמש בן דודו,אבל ,בעיקר חבר ילדות,  על הקורות את נאגי, הבין שזו רק שאלה של זמן שכל יהודי  באשר הוא יואשם בבוא העת. הוא נמלט ללונדון ולא שב לתופת הזו.

שותפו הערבי  של אבי ניצל את המצב, והשתלט על כל רכושו בלונדון. כולל בית המלון Imperial roy    כל ניסיונותיי להציל קצת מרכושו ,בהיותי היורשת היחידה שלו , לא הצליחו.