יעקב רגו'אן

כפי שסופר ע"י האחיות סטלה וזנט ,בנותיו של יעקב רגואן.

רגו'אן יעקב  ושאול.

אבי  יעקב ודודי שאול נתבקשו ע"י שוטרים של הבולשת העיראקית  להתלוות לתחנת המשטרה לזמן קצר. הם הלכו לתומם ולא שבו משם. כעבור זמן קצר הם הוצאו להורג ללא משפט
ומקום קבורתם לא נודע.

בתמונה משמאל: בצד ימין יעקב רגואן אבינו . שלישי משמאל דודנו ,שאול רגואן ,אחי אבי יעקב. באירוע משפחתי בבגדד.

המקרה של אבי ודודי הפך להיות מעשה שבשגרה אצל משפחות יהודיות רבות בתקופה זו. בעלים, אבות, וילדים נתפסו על לא עוול בכפם, הובלו למעצרים והוצאו להורג . משפחות שלמות התפרקו.

בשנת 1951 כשניתנה האפשרות לעזוב את עיראק , מרבית יהודי עיראק מימשו את היתרי היציאה והגיעו לישראל.  ביניהם עזבו גם שני אחיי. אני ואחי בנימין  ,לעומת זאת, נשארנו עם הורינו בעיראק.גרנו בבית גדול בן  2 קומות שהיה בבעלותינו הפרטית.

אבי העדיף להישאר בעיראק  משני טעמים :הן משום שהיה שותף בעסקים רבים והן משום  שהגיעו ידיעות על קשייהם של היהודים העיראקים בישראל. אמי דאגה מאוד לשני ילדיה שהגיעו לישראל  ולכן החליטה לעזוב את אבי לקחת אותי ואת אחי ולברוח לישראל.
בשנת 1954 הגענו ארצה.

אבי יעקב ואחיו שאול נשארו בעיראק.

אבי הבטיח לאמי,שתוך זמן קצר יחסל את עסקיו ויצא אף הוא מעיראק בעקבותינו. הוא חשש לבוא לארץ אחרת כשהוא מבוגר וחסר כול. קיווינו שנוכל להתראות בקרוב.

אבל הזמן הקצר הלך והתארך . הוא הצליח להגיע לתורכיה בתואנה של עסקיו ושם הצלחנו מידי פעם לפגוש אותו. ההגבלות על יציאת יהודים הלכו והתגברו וגם הביקורים בתורכיה הצטמצמו. ההתכתבות עמו הפכה להיות מסוכנת עבורו ולכן נמנענו מלעשות זאת. מידי פעם הצליח יהודי כלשהו לברוח מעיראק והיה מספר לנו על מצבו.

אימי שציפתה לבואו לא עמדה בעומס גידול 4 ילדים לבדה ובפרידה הממושכת ממנו ונפטרה בגיל צעיר .

חבריו שהגיעו ארצה מאוחר יותר סיפרו, שביום בהיר אחד הגיעו שוטרים לביתו ובקשו ממנו להתלוות אליהם.

כעבור כמה שעות אחיו שאול שמע על מאסרו ובא לביתו לבדוק מה קרה, שם ארבו לו שוטרים וביקשו גם ממנו להתלות אליהם. מאז נעלמו עקבות שניהם. לא היה משפט, לא עדים, הם פשוט הוצאו להורג באוקטובר 1972 , ומקום קבורתם לא נודע.