חכם דוד גויס(ששון)

אני, בתו של חכם דוד ,נכדו של הרב הידוע יוסף חיים ואשתו של זוהייר,נכדו של הרב הראשי של קהילת בבל, הרב ששון  כדורי.

ברחתי לישראל דרך איראן יחד עם בעלי בשנת 1971 לאחר תקופה ממושכת של שלילת זכויות אזרח יסודיות, מהיהודים אזרחי עיראק ,ע" סאדאם חוסיין ושליחיו.

לאבי היו  אדמות רבות, שרכש לפני שנות החמישים ,כאשר מצבם של היהודים היה טוב,למשפחתו היו אף מטעי תמרים בעיר חילה.

האדמות היו בבעלות המשפחה עד לעליתו לשלטון של קאסם ב-1958 .

יום אחד הוצא צו הפקעה שרירותי ומרבית אדמותיו של אבי חולקו  לערביי המקום מבלי

לפצות את אבי על ההפקעה השרירותית. נותרו בידו מעט אדמות, שגם אותן לא יכול היה

לממש, כאשר נמלט משלטון האימה של סאדאם חוסיין ועלה  ארצה בשנת 1973 .

 בית ספר "פראנק עיני" היה בית הספר היהודי היחיד ,שהשלטונות הרשו ליהודים להמשיך ולנהל. למדתי בבית הספר מכתה א' ועד לסיום  התיכון.

חברותיי היו יהודיות בלבד , מרבית הזמן החופשי בילינו במועדון הנקרא"מועלם מנחם דניאל" או לחלופין נהגנו לצאת לצפות בסרט קולנוע.

פחדנו מאוד להתבלט. כשהיינו הולכות ברחוב, היו הצעירים המוסלמים, מזהים אותנו כיהודיות ומציקים לנו.

משנת 1967, אחרי מלחמת ששת הימים הפכו היהודים בעיראק לכלי משחק בידי השלטונות. הדבר בא לביטוי בצורות שונות:

הוצאות להורג שרירותיות.
תעמולה כזב בכל אמצעי התקשורות ובמסגדים.
אנשים נחטפו ולא שבו.
אנשים נרצחו על לא עוול בכפם.
להלן כמה דוגמאות, שארעו בתוך משפחתי:

אלברט נונו, בן דודי ,איש אמיד מאוד, שהשלטונות שמו את עינם בעושרו  נתפס יום אחד הושלך לכלא לפרק זמן קצר ואח"כ הוצא להורג.

נסים יאיר ‘בן דוד נוסף, היה רואה חשבון, הוא נלקח באופן פתאומי מביתו, לא התנהל נגדו משפט,לא ידענו היכן הוא עד לרגע שגופתו נמסרה לאנשי הקהילה.סימני ההתעללות על גופו הבהירו לנו את סיבת המוות.

חותני, שאול בן הרב ששון כדורי

נתפס והושלך לכלא במשך שנה שלמה עונה בנוכחותו ובהדרכתו האישית  של סאדאם חוסיין.

מאחר  ורוב הקהילה היהודית, שמנתה כ-3000 איש ואשה התרכזה בבגדד ובבצרה, כולם היו כמשפחה אחת.

מסכת הרדיפות הללו לא הותירה לנו מוצא אחר, אלא לברוח מהתופת העיראקית ובעיקר מסאדאם חוסיין.

במעשיו הוא השלים סופית את גירוש כל יהודי עיראק ושוד רכושם, קהילה עתיקת יומין, ששורשיה מתחילים מהמאה הששית לפני הספירה וסופה בשנות ה-70 של המאה ה-20 .