היהודים בין הפטיש הצרפתי לסדן של התנועה הלאומית האלגירית.

 ב-1830 נכבשה אלגיריה ע"י הצרפתים. בואם של הצרפתים שיפר באופן משמעותי את ביטחונם של היהודים. יהודי אלגיר התגייסו ולחמו בשרות הצבא הצרפתי, כמו כן למדו בבתי ספר בניהול צרפתי. ההשכלה שרכשו שיפרה גם את מצבם הכלכלי.

אולם אליה וקוץ בה, השיפור שחל במעמדם של היהודים היה לצנינים בעיני שכניהם הערבים האלגיראים. מידי פעם פרצו פוגרומים בקהילות יהודיות למרות הנוכחות הצרפתית.
1881 פרעות בטלמסן.
1883 פרעות באוראן
1887 פרעות באלגיר
ב-1934 טבח בקונסטנטין.
גרתי בעיר אפלו בדרום אלגיריה. הייתה שם קהילה של 1000 יהודים לערך. גרנו בשכנות עם אוכלוסייה ערבית.
אבי עבד כפקיד מס הכנסה בשירות המנהל הצרפתי והרוויח טוב כדי פרנסתנו בכבוד.
אך ימים אילו נגדעו בפרוץ מלחמת העולם השנייה. משטר וישי ,השתלט על צרפת, נקט מדיניות אנטי יהודית מובהקת נגד היהודים. תחילה נשללה אזרחותם הצרפתית של כל היהודים. אח"כ נמנע  מהתלמידים ללמוד בבתי הספר. כך נאלצתי לעזוב בטרם עת את בית הספר.

משטר וישי ביקש לשלוח את היהודים למחנות ריכוז. לזכותו של מנהיג התנועה הלאומית האלגיראית מסאלי חאג, שסרב לתת יד למעשה  נפשע זה.

התחלתי לעבוד כשוליה אצל סנדלר מקומי. תוך פרק זמן קצר רכשתי את כל המיומנויות ובתום המלחמה הפכתי לעצמאי. הקמתי מפעל קטן מקומי שבו ייצרתי נעליים. כל התהליך נעשה באותו מקום. רכישה ,עיצוב ,ייצור ,שווק ותיקון הנעליים.
אנשים אהבו את הדגמים שייצרתי וחיש מהר האירה לי ההצלחה. החנות הפכה להיות מוקד לא רק לקניות, אלא גם  מרכז התכנסות של חבורות צעירים ערבים, שתכננו כיצד לסלק את הצרפתים. תחילה לא ידעו שאני יהודי ונהגו לדבר בחופשיות בנוכחותי. אני ביקשתי להיות נייטרלי. יום אחד גילו את דבר יהדותי, הודעתי להם מה היא עמדתי למרות הסכנה שבדבר. למרבה הפלא הם לא פגעו בי והבטיחו לשמור עלי, בתנאי שאמשיך להחזיק בעמדה זו. המקום והעובדה שאני יהודי הייתה מאוד נוחה להם כאמצעי הסוואה לתוכניותיהם.

היהודים נקלעו בתקופה זו למצב מאוד קשה. מצד אחד הם הרגישו אלגיראים לכל דבר והזדהו עם רצונם של האלגיראים להיות עצמאים. מאידך שלטון הצרפתים במקום היה ערובה יחידה לביטחונם. הם ביקשו להיות ניטראלים בסכסוך זה.

עמדה זו של היהודים הייתה לצנינים בעיני התנועה הלאומית האלגיראית והיהודים הפכו גם ליעד בטרור שלהם נגד השלטון הצרפתי. יתרה מזו הם הבטיחו לנקום ביהודים ברגע ,שהצרפתים יעזבו את אלגיריה.

ראוי לציין לא כל יהודי אלגיריה נפגעו מהטרור ומפוגרומים. היהודים שהתגוררו בכפרים מרוחקים חיו ביחסים טובים  עם הערבים. ערביי הכפרים לא ידעו קרוא וכתוב ואמצעי התקשורת מוגבלים. לכן הם לא
היו חשופים לאמצעי התעמולה נגד היהודים.ברוב מדינות ערב השחתת נפשם של ההמונים  הערבים נעשתה ע"י מנגנוני השלטון ואנשי הדת.

ב-1962 עזבו הצרפתים את אלגיריה  והיא זכתה בעצמאותה. מיד הודיעו השלטונות ,כי אזרח אלגירי הוא רק מי שאביו או סבו שייכים לדת המוסלמית. בכך ביקשו לשלול  באופן אוטומטי את אזרחותם של היהודים. כך עשו בעוד מדינות ערביות. הם עשו טיהור אתני של ארצותיהם וביקשו להשאירם על טוהרת הערבים או המוסלמים.

ליהודי אלגיר לא נותרה ברירה אלא לקום ולעזוב מיד יחד עם הצרפתים. כולם נטשו את רכושם ותוך מספר חודשים מועט עזבו כל יהודי אלגיריה את ארץ מולדתם. רבים נסעו לצרפת ,אולם אני לא רציתי יותר להחליף גלות בגלות, העדפתי את קשיי א"י ולא את מנעמי צרפת. ראוי לציין : ממשלת צרפת פיצתה רבים מיהודי אלגיר על נטישת רכושם. יחסם הטוב של הצרפתים לא פוטר את האלגיראים ממעשה גירוש היהודים ושוד רכושם. לאחר שחיו שם מאות שנים .